עוסק ובורא אורו של משיח

מרן הגאב"ד שליט"א
  • הדפסה

"והמדנים מכרו אותו אל מצרים וכו', ויהי בעת ההיא וירד יהודה מאת אחיו" וכו'" (ל"ז ל"ו - ל"ח א').

 כל פרשה זו, של מכירת יוסף על ידי אחיו מתחילתה ועד סופה נעלמה ונשגבה מבינתנו. מגששים אנו באפילה, ומתקשים למצוא מבוא ומוצא להבין פשר דבר ברצף ההשתלשלות המופלאה ממכירת יוסף על ידי אחיו וירידתו לארץ מצרים, דרך השלכתו לבית הסוהר ע"י חרונה של אשת פוטיפר, עד עלייתו לגדולה להיות משנה למלך מצרים בעקבות חלום פרעה שפתר. "אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני".

 אמנם משניתנה לנו פרשה זו עלינו להתבונן בה גם לפי פשוטה, למה נפסקה פרשת מכירת יוסף והקורות אותו, ע"י ענין יהודה ותמר, מה ענין זה אצל זה.

 צוהר פתחו לנו חז"ל בדבריהם (בראשית רבה פ"ח):

 "ויהי בעת ההיא וירד יהודה מאת אחיו, וכו', ר' שמואל בר נחמן פתח 'כי אנכי ידעתי את המחשבות אשר אנכי חשב עליכם נאם ה', מחשבות שלום ולא לרעה, לתת לכם אחרית ותקוה' (ירמיהו כ"ט י"א), השבטים היו עוסקים במכירתו של יוסף, ויוסף היה עוסק בנבלו ובאסרו, ראובן היה עוסק בשקו ובתעניתו, ויעקב היה עוסק בשקו ובתעניתו, ויהודה היה עוסק ליקח לו אשה, והקב"ה היה עוסק ובורא אורו של משיח".

 בתולדות ימי עולם של עם עולם, יש שההשגחה העליונה מנווטת את כל המאורעות, מכוונת את כל הדרכים, כולהו בחדא מחתא מחתינן להו, אל תכלית אחת, כל אחד מן האישים הנשגבים שבפרשה היה עוסק בשלו, השבטים היו עסוקים במכירתו של יוסף, יוסף היה עסוק בנבלו ואסרו, ראובן ויעקב עסוקים בשקם ובתעניתם באבילותם הרבה, יהודה עוסק ליקח לו אשה, ולא חלי ולא מרגיש איניש, שכל מעשיהם מכוונים, ללא דעתם, לתכלית אחת ולמטרה אחת, על ידם ועל ידי מעשיהם הקב"ה עוסק ובורא אורו של משיח!

 וכך משתלב מעשה יהודה ותמר במכירת יוסף, שניהם מובילים לתכלית אחת, אורו של משיח. מסתרי התורה ורזי עולם, מכבשי דרחמנא, שמשיח בן דוד יצא֖יֵצֵא ממעשה דיהודה ותמר, ומשיח בן יוסף הלא מזרע יוסף קאתי, זה עוסק בשקו ובתעניתו, זה עוסק בנבלו ואסרו, וזה עוסק ליקח לו אשה, בהם ועל ידם הקב"ה עוסק ובורא אורו של משיח!

 ומעשה אבות סימן לבנים, אם באבות כך כן בבנים, נדמה לו לאדם שהוא אדון לגורלו ושליט בכל מעשיו, ואכן בן בחירה הוא, לטב ולמוטב, הקב"ה גומל טוב לשומרי מצוותיו ומעניש לעוברי מצוותיו, אך א-ל דעות ה', שליט הוא האדם על מעשיו, אך אין הוא שליט על גורלו, ויש שדרכי האדם מכוונים לתכלית נעלמת, תכלית הגלויה אך ורק ליודע תעלומות וצופה נסתרות.

 שאול המלך חמל על אגג ונענש על כך באיבוד מלכותו, אך לא ידע שאול כי "בחמלתו על אגג נולד אויב", וכעבור מאות בשנים יעמוד המן מזרע אגג ויבקש להשמיד להרוג ולאבד את כל היהודים טף ונשים ביום אחד, וגם זאת טמיר ונעלם היה שדוקא על ידי מרדכי ואסתר מזרע שאול (מגילה י"ג ע"ב) יכופר עון ויתוקן המעוות, ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם, ויתקדש שם שמים לדורות עולם.

 וכך בחייו של כל יחיד ויחיד, "מאי דמיפקדית איבעי לך למעבד", אין מבטנו אלא על חובתנו בעולמנו, אך את מאורעות החיים ותהפוכות דור ודור נקבל באהבה ביודענו ובהכירנו "כי לא מחשבותי מחשבותיכם ולא דרכיכם דרכי, כי גבהו שמים מארץ כן גבהו דרכי מדרכיכם ומחשבותי ממחשבותיכם", נתפלל ונשא כפינו אל אבינו שבשמים, ה' עוסק ובורא אורו של משיח, שיבא ויגאלנו בב"א.

תגיות: