פן תשכח את ה' אלקיך

מרן הגאב"ד שליט"א
  • הדפסה

"השמר לך פן תשכח את ה' אלקיך לבלתי שמור מצותיו ומשפטיו וחקותיו אשר אנכי מצוך היום" (ח' י"א).

"השמר לך פן תשכח ה' אשר הוציאך מארץ מצרים מבית עבדים" (ו' י"ב).

 יש לעיין באזהרה זו שבפרשתנו, הלא כבר נצטוינו בפרשת ואתחנן באזהרה דומה, ולמה נצטוינו פעמיים על שכחת ה' בתחלתה של משנה תורה.

 אלא ששתים רעות יש בשכחת ה'.

 א: שכחה זו יש בה חטא ופשע מצד עצמה הלא דוד מלך ישראל אמר שויתי ה' לנגדי תמיד, ומצווים אנו לדבוק בהקב"ה, להאמין בו בכל לבב, לאהבה אותו ולירא מפניו, להודות ולהלל לשמו הגדול על כל הטובה אשר גמלנו, ואיך ישכח אדם את כל אלה.

 ב: שכחת ה' תביא לביטול מצוותיו היקרות שנצטוינו לקיימן ולעשותן, להשמר מן האסור לנו ולעשות אשר נצטוינו לעשות.

 ואלה הם שתי הציווים שנצטוינו בהם בפרשיות אלה.

 בפרשת ואתחנן הוזהרנו "והיה כי יבאך ה' אלקיך אל הארץ אשר נשבע לאבותיך לאברהם ליצחק וליעקב לתת לך ערים גדולות וטובות אשר לא בנית ובתים מלאים כל טוב אשר לא מלאת ובורות חצובים אשר לא חצבת כרמים וזיתים אשר לא נטעת ואכלת ושבעת השמר לך פן תשכח ה' אשר הוציאך מארץ מצרים מבית עבדים" (י' י' - י"ג). הרי שעיקר האזהרה כאן על שכחת ה' וחסדו הגדול בהיותו נותן לנו ארץ טובה, בתים מלאים כל טוב, כרמים וזיתים, ואכילת שובע.

 אבל בפרשת עקב כתיב "לבלתי שמור מצותיו ומשפטיו וחוקתיו אשר אנכי מצוך היום", כי בשכחת ה' נשכח את המצוות החקים והמשפטים.

 ומן השכחה אל הזכירה, גם כאשר נצטוינו בזכירת יציאת מצרים נצטוינו בשתים.

 א: להודות ולהלל לשמו הגדול כאשר נזכור את רחמיו וחסדיו בהוציאו אותנו מארץ מצרים.

 ב: בזכירת יציאת מצרים נצטוינו לשמור מצותיו והוא שנאמר (שמות י"ג ח') בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים", ופרש"י בעבור זה כדי שאקיים מצותיו.

 דהנה פסוק אחד יש בסדר הגדה של פסח שחוזר על עצמו שלש פעמים "בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים", הוא תשובתנו לשאלת הרשע "עשה ה' לי" לי ולא לו! הוא שאנו אומרים לשאינו יודע לשאול בהעדר שאלה מצדו. והוא המקור שאנו מצווים לספר ביציאת מצרים בשעה שמצה ומרור מונחים לפנינו, בעבור זה בשעה שיש מצה ומרור מונחים לפניך.

 וכנראה שיש בפסוק זה מסר מרכזי בעבודת הלילה ויסוד גדול במצות סיפור יציאת מצרים.

 ואכן כך, דכבר ביארנו פעמים רבות שזכירת וסיפור יציאת מצרים צריכים להביא אותנו לידי קבלת עול מלכות שמים, ומקרא מלא דבר הכתוב "כי לי בני ישראל עבדים, עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים" (ויקרא כ"ו נ"ה) וכך אמרו חז"ל במדרש (מד"ר שם) "על מנת כן הוצאתי אתכם מארץ מצרים שתהיו לי עבדים", ועינינו הרואות, דמכל פסוקי התורה שיש בהם זכירת יציאת מצרים בחרו אנשי כנסת הגדולה פסוק אחד שבו נקיים את מצות הזכירה כל יום ערב ובוקר "אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלקים".

 וכבר הבאתי (עיין הגדש"פ מנחת אשר) את מה שנחלקו הראשונים בביאור הפסוק "בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים", הרמב"ן והרס"ג פירשו כונת הכתוב כאילו נאמר "זה בעבור" כלומר פסח מצה ומרור שאנו אוכלים בשביל שעשה ה' לי בצאתי ממצרים, אך רש"י מיאן בפירוש זה וכתב כדרכו לפי פשוטו של מקרא "בעבור זה, כדי שאקיים מצוותיו", זה תכלית יציאת מצרים, כדי שנקבל עול מלכותו, ונשמור ונקיים מצוותיו. (ועיין עוד באבן עזרא שדחה בתוקף פירוש הרס"ג).

 כל ארבעת הבנים באים ומתיישבים סביב לשלחן בליל הסדר, כולם נהנים לשמוע סיפור יציאת מצרים, אך רק אחד מהם, הבן החכם מבין את תמצית הענין, הוא מבקש לדעת מה הן המצוות שעלינו לקיים, מה העדות החקים והמשפטים, הבן הרשע לעומתו אינו רוצה לדעת ואינו רוצה לשמוע, מה העבודה הזאת לכם, מה הטרחה שאתם מטריחין עלינו בכל שנה ושנה" (ירושלמי פסחים ע'), וזה שאנו אומרים לו "בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים" הלא לא יצאנו ממצרים אלא "בעבור זה" כדי לקיים מצוותיו, ואם אינו חפץ בקיום המצוות, והם עליו לעול ולטורח לא היה נגאל ועדיין היה עבד לפרעה במצרים, "לי ולא לו אילו היה שם לא היה נגאל".

 וכאשר יושב לו אותו הבן שאינו יודע לשאול, וגם לא יבין את אשר נספר לו לאשורו, גם לו נאמר, "בעבור זה עשה ה' לי", גם אם לא יבין את עומק משמעותה של יציאת מצרים, מ"מ נצביע על המצה והמרור המונחים לפניו ונאמר לו "בעבור זה עשה ה' לי", גם אם אינו יודע לשאול מ"מ נחנכו לקיום המצוות שהן הם תכלית יציאת מצרים, שהרי בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים.