ברכת החמה

מרן הגאב"ד שליט"א
  • הדפסה

"הרואה חמה בתקופתה... מברך עושה בראשית, ואימת הוי, אמר אביי כל כ"ח שנין והדר מחזור ונפלה בתקופת ניסן בשבתאי באורתא דתלת נגהי ארבע" (ברכות נ"ט ע"ב).

והלכה זו הובאה ברמב"ם פ"י מברות הי"ח ובשו"ע או"ח סימן רכ"ט ס"ב וז"ל השו"ע "הרואה חמה בתקופתה והוא מכ"ח לכ"ח שנה והתקופה בתחלת ליל ד' כשרואה אותה ביום ד' בבקר אומר ברוך עושה בראשית".

ונדון בקצרה ביסוד ברכה זו ובכמה מפרטיה ודקדוקיה.

א

חובה או רשות


הנה יש לעיין ביסוד גדר ברכה זו האם דומה לשאר ברכות הרואה המבוארים בפרק הרואה במסכת ברכות, כהרואה קשת בענן, הרואה את הים הגדול, הרואה חבירו לאחר שלשים יום, שאף הם מברכים עושה מעשה בראשית אך אין בהם מצוות ראיה, אלא שאם רואה באקראי חייב לברך, או שמא חייב הוא לראות חמה בתקופתה כדי לברך ברכה זו.

וכיוצא בשאלה זו דנתי בהרחבה במנחת אשר שמות סימן ט"ו לענין ברכת הלבנה, האם ראיית הלבנה מחייבת לברך וכל עוד לא ראה את הלבנה בחידושה אינו חייב לברך, או שמא ראית הלבנה מאפשרת לברך, אך עצם ברכת הלבנה חובה היא אלא שאינו יכול לברך עד שיראה לבנה בחידושה, ושאלה זו נשאלת על ידינו גם לגבי ברכת החמה.

והנה לגבי כל ברכות הרואה שבמסכת ברכות כבר כתב הרמב"ן להדיא בברכות (ד' ע"ב) דאינו חייב לראות כלל, אלא שאם רואה חייב לברך. אך מאידך אמרו במסכת שבת (כ"ג ע"א) "הרואה נר של חנוכה צריך לברך" ולדעת הרבה פוסקים אם אינו מדליק יש עליו מצוה לראות נר חנוכה כדי לברך ברכת הרואה, ויש בזה פרסומי ניסא, הרי לן דיש שאמרו חז"ל בלשון זה "הרואה... צריך לברך" אף כאשר מצות הראיה רובצת עליו.

ובמנחת אשר שם הבאתי שלגבי קידוש לבנה נחלקו הנודע ביהודה והגר"י באב"ד. דעת הנוב"י או"ח מהדו"ק סימן מ"א שקידוש לבנה חובה היא הרובצת על האדם וצריך הוא לראות כדי לברך, ומשו"כ פסק דיש להפסיק מקרא מגילה כדי לקדש את הלבנה, אך הגרי"ב בספר יהושע סימן רמ"ד, וכך גם הגר"ש קלוגר בספר שנות חיים סימן קל"א טענו לעומתו דכיון שאינו חייב בקידוש לבנה עד שיראה הלבנה בחידושה וכל עוד לא ראה את הלבנה אין עליו מצוה אין לבטל מצוה שהוא עוסק בה כדי ליכנס לחיוב מצוה אחרת. ומסקנת דברינו שם כדעת הנוב"י דאכן קידוש לבנה חובה הוא אלא שאינו מברך עד שיראה עי"ש היטב.

ויש לעיין מה נשתנו ראית נר חנוכה וראית הלבנה בחידושה משאר ברכות הרואה שרק לגביהם יש מקום לומר שיש חיוב לראות כדי לברך מכל שאר ברכות הרואה.

והנה לגבי נר חנוכה מסתבר דיש חיוב משום פרסומי ניסא משא"כ בכל הני שאין רואים אלא תופעות הטבע שאין מצוה בראייתם, אך עדיין צ"ע מה בין ראיית הלבנה לכל הני. וראיתי בכמה אחרונים שנקטו דשאני קידוש לבנה משום שאמרו (סנהדרין מ"ב ע"א) כל המברך על לבנה בחידושה כאילו מקבל פני השכינה. ומשו"כ מצווה הוא לראות כדי לברך. ויש לעיין לפי"ז האם גם בראיית החמה הוי כאילו מקבל פני שכינה או לא.

ולכאורה שאלה זו תלויה בביאור מה שאמרו דהמברך על הלבנה בחידושה הו"ל כמקבל פני שכינה דמצינו בזה כמה סגנונות בדברי רבותינו.

א:   רבינו יהונתן מלוניל בסנהדרין (מ"ב ע"א) כתב דקידוש לבנה הוי כקבלת פני שכינה משום שכל המברך על חידוש הלבנה מודה שיש בורא לעולם.

ב:   המאירי שם כתב משום שברכה זו היא "הערה והתבוננות לחידוש הבריאה".

ולפי טעמים אלה לכאורה ה"ה בברכת החמה.

אך המהרש"א שם כתב דבגלות אין אנו זוכים לקבל פני שכינה אך "הם עתידים להתחדש כמותה". ומשו"כ ברכת הלבנה רמז היא לקבלת פני שכינה לעתיד לבא.

ולפי טעם זה לא נאמרו הדברים אלא בברכת הלבנה, וכ"ז פשוט.


ב


ולכאורה היה נראה טעם לשבח דראית החמה מצוה היא ושאני מכל שאר ברכות הראיה, דבכל הני רואה הוא דבר שיש בו חידוש והתפעלות ובכך הוא מתחייב לברך, כגון קשת בענן, ברקים ורעמים, הים הגדול וכדו', אבל הרואה חמה בחידושה אין בה שום חידוש דחמה בתקופתה נראית בדיוק כחמה שבכל יום ויום, ואין כאן כל ראיה מחודשת. ונראה מזה דבאמת אין הראיה מחייבת, אלא עצם הזמן שבו החמה חוזרת למקום תלייתה בשעת תלייתה ברקיע השמים, אלא שאי אפשר לברך עליה אלא בראייתה, ודו"ק בזה.

ואפשר עוד בסגנון אחר דסיבה משותפת יש בין ראיית נר חנוכה, ראיית הלבנה בחידושה וראיית החמה בתקופתה, והצד השוה שבהם שכולם תלויים בזמן, ובהני קי"ל דהזמן הוא המחייב, אלא שא"א לברך אלא ע"י ראייה, משא"כ בכל שאר ברכות הראייה, ודו"ק בכ"ז.

 

ב

נשים בברכת החמה

 

נחלקו הדעות והמנהגים בענין נשים בברכת החמה. בשו"ת חת"ס או"ח סימן נ"ו כתב דלא נהגו שהנשים מברכות ותמה למה לא נהגו לברך. אך החכם צבי בליקוטים סימן קמ"ו, בשו"ת מהרי"ל דיסקין ח"ב בקונטרס אחרון סימן ה' ס"ק כ"ו ובכף החיים בשם פתח הדביר נקטו דנשים מברכות ברכה זו.

ולכאורה הוי מצות עשה שהזמ"ג. אך באמת תלויה שאלה זו במה שנחלקו המגן אברהם והגרש"ק בסימן תכ"ו. המג"א שם ס"ק א' כתב דנשים פטורות מקידוש לבנה משום דהוי מצות עשה שהזמ"ג, אך הגרש"ק בחכמת שלמה שם טען לעומתו דאין מצוה זו תלויה בזמן אלא בתופעה שהיא זו שתלויה בזמן, דאינו מברך אלא על חידושה של לבנה, ואין הלבנה מתחדשת אלא בתחילת החודש, אך אין מצוה זו תלויה בזמן לכשעצמה, וכל כה"ג אין זה זמ"ג עי"ש.

(ולכאורה אין דברי הגרש"ק הללו מתיישבים עם דבריו שהבאתי לעיל אות א' דאם אין מצות קידוש לבנה על האדם כחובה ורק ראיית הלבנה מחייבתו מסתבר דבלא"ה אין זה מצות עשה שהזמ"ג, והרי זה דומה לברכת האילנות דנשים מברכות ובודאי אינה מוגדרת כזמ"ג אף שאין האילנות מלבלבים אלא ביומא דניסן בלבד, ודו"ק בזה).

ולכאורה דין ברכת החמה כדין ברכת הלבנה, ולדעת המג"א כשם שקידוש לבנה הוי זמ"ג ונשים פטורות כך גם ברכת החמה.

אלא שתמיהת החת"ס במקומה עומדת למה אין נשות אשכנז מברכות ברכת החמה, הלא דעת הרמ"א (בסימן י"ז ס"ב ובסימן תקפ"ט ס"ו) דנשים מברכות על מ"ע שהזמ"ג ולמה לא תברכנה על ברכת החמה.

והנראה עיקר בזה כמו שכתב המג"א בסימן רצ"ו ס"ק י"א במה שכתב הרמ"א דנשים לא יאמרו הבדלה דעד כאן לא אמרו דאשה מברכת על מ"ע שהזמ"ג אלא בברכת המצוה שבה האשה מקיימת את מעשה המצוה ומברכת על מעשה דידה, אבל בהבדלה שאין בה עשיית מצוה אלא ברכה בלבד בכה"ג אין האשה מברכת בזמ"ג, והמג"א כתב כן גם לגבי קידוש לבנה, עי"ש.

ונראה כן אף לגבי ברכת החמה דכיון דכל המצוה אינה אלא הברכה משו"ה לא נהגו אף בנות אשכנז לברך.

אך לגופן של דברים נהרא נהרא ופשטיה וכל אחד ואחת ינהגו כמנהג אבותיהם ורבותיהם.

 

ג

תפלה או ברכת החמה איזה מהן קודמת

 

הנה יש לעיין במי שקם באשמורת הבוקר האם יש להתפלל שחרית לפני ברכת החמה או שמא יש להקדים ברכה"ח.

ולכאורה פשוט דיש כמה וכמה טעמים להקדים תפילת השחר ונבאר.

א:   תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם.

ואף שיש לדון שהנחה זו תלויה במה שנחלקו התוס' ורבינו יונה בברכות כ"ח ע"א במה דמבואר שם דאם הגיע זמן מנחה לפני שהתפלל מוסף מתפלל מנחה ואח"כ מוסף דתדיר ושאינו תדיר תדיר קודם. וכתבו התוס' דלפי"ז יש לעיין ביוה"כ שמתאחרים בתפלת המוסף וכבר הגיע זמן מנחה יש להתפלל מנחה ואח"כ מוסף. ושוב כתבו לחדש דאין הלכה זו אמורה אלא במי שנאלץ להתפלל מנחה גדולה עקב טרדות שימנעו ממנו להתפלל תפלת מנחה בזמנה דהיינו מנחת קטנה, אבל במי שיכול להתפלל מנחה בזמנה דהיינו מנחה קטנה אין לו להקדים מנחה למוסף.

אך בתר"י שם כתבו דאין הדבר תלוי אלא ברצונו. ורק כאשר האדם רוצה להתפלל עתה את שתי התפילות אמרו דיש לו להקדים תפילת המנחה משום דתדיר קודם לשאינו תדיר. אבל כאשר מכל סיבה שהיא מתכוון הוא להתפלל מנחה לאחר זמן לא אמרו תדיר ושא"ת תדיר קודם, עי"ש היטב.

ולכאורה נראה לדברי התר"י דאם קם מוקדם כדי לברך על החמה בתקופתה, והוא מתכוון להתפלל במנין הקבוע שלו לאחר שעה או שעתיים, יכול הוא להקדים ברכת החמה, משא"כ לשיטת התוס'.

אך לכו"ע נראה דאם מוכן ומזומן להתפלל וגם לברך תיכף ומיד, פשוט דיש לו להקדים את התפילה כמבואר.

ב:   טעם נוסף נראה להקדים את התפילה משום דהתפילה מקודשת מברכת החמה, דבתפילת השחר יש בה קריאת שמע ויצי"מ דאורייתא, וגם תפילת העמידה היא החמורה והמקודשת שבברכות וא"כ הו"ל תדיר ומקודש וקודם לברכת החמה.

ג:    נראה עוד דכיון דבתפילה יש סגולה מיוחדת בתפילת ותיקין עם הנץ משא"כ בברכת החמה שאין בה אלא זריזין מקדימין וענין הזריזות נוהג גם בתפלה, א"כ יש להקדים גם משום כך את תפלה השחר.

ואם נאמר דאין כלל חיוב לברך על החמה עד שרואה אותה (עיין לעיל אות א') יש בזה טעם נוסף להתפלל לפני שהוא רואה את החמה בשעת הנץ.

כך נראה עיקר בהלכתא רמתא דא.

 


שהם עתידים להתחדש כמותה

 

"החדש הזה לכם ראש חדשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה" (שמות י"ב ב').

 

"רבי לוי בשם רבי יוסי בר' אלעאי אמר דרך ארץ הוא שיהא הגדול מונה לגדול, והקטן מונה לקטן, עשו מונה לחמה שהיא גדולה ויעקב מונה ללבנה שהיא קטנה, א"ר נחמן והוא סימן טב, עשו מונה לחמה שהיא גדולה, מה החמה הזאת שולטת ביום ואינה שולטת בלילה, כך עשו יש לו חלק בעולם הזה ואין לו חלק בעולם הבא, יעקב מונה ללבנה שהיא קטנה מה הלבנה הזאת שולטת בלילה וביום, כך יעקב יש לו חלק בעולם הזה ובעולם הבא, רב נחמן אמר כל זמן שאורו של גדול קיים אין אורו של קטן מתפרסם שקע אורו של גדול מתפרסם אורו של קטן, כך כל זמן שאורו של עשו קיים אין אורו של יעקב מתפרסם, שקע אורו של עשו מתפרסם אורו של יעקב, הה"ד (ישעיה מ') קומי אורי כי בא אורך, כי הנה החושך יכסה ארץ וכו'"   (שמו"ר פרשה ו' אות ג').

"ונוהגין לומר דוד מלך ישראל חי וקיים, שמלכותו נמשלה ללבנה ועתיד להתחדש כמותה, וכנסת ישראל תחזור להדבק בבעלה שהוא הקב"ה דוגמת הלבנה המתחדשת עם החמה שנאמר שמש ומגן ה', ולכן עושין שמחות ורוקדין בקידוש החדש דוגמת שמחת נישואין" (רמ"א תכ"ו ב').

הלבנה קטנה מן השמש, קטנה היא ממנה לאין ערוך, ואעפ"כ נמשלו האומות לשמש ובני ישראל נמשלו לירח, שהרי סגולה מופלאה לירח, היא ורק היא מושלת בלילה. וכמו השמש אומות העולם רבים הם, רבים וגדולים, מרובי אוכלוסין, אך אין הם שולטים אלא ביום, כל אומה ויומה, כל שלטון ותקופת הזוהר שלו, אך בערוב יום נופלים הם, שוקעים למצולות הנשיה אבד זכרם ובטל סברתם, אך כלל ישראל, המעט מכל העמים, כירח, שולט אף בלילה, ובלילות הגלות הארוכים, מתוך החשך הנורא והסתר הפנים הקשה מנשוא, מוסיף עם ישראל להתקיים, והוא מחכה לבוקר, "נפשי לה' משומרים לבוקר", והבוקר בוא יבוא, "שהם עתידים להתחדש כמותה ולפאר ליוצרם על שם כבוד מלכותו".

ראה נא מה שכותב הגר"י עמדין בסולם בית א-ל.

"חי נפשי כאשר אני מתבונן בקיום אומתנו בגלות שה אחת בין שבעים זאבים, גדול נס זה בעיני מכל הנסים שנעשו לאבותינו במצרים ועל הים ובארץ ישראל".

נס זה הגדול מכל הנסים, מתנת הקב"ה שהמשיל את ישראל לירח השולט גם בלילה וכבר הבטיח יוצר בראשית "אז יבקע כשחר אורך וצדקתך כלפיד יבער" וזה שאנו אומרים בקידוש לבנה "דוד מלך ישראל חי וקיים" וכמו שכתב הרמ"א דגם מלכות בית דוד נמשלה ללילה ואף שפסקה מלכות מישראל, ושמם בית הועד, ושפחה ירשה גבירתה, "הם עתידים להתחדש כמותה" ואעפ"י שיתמהמה עם כל זה אחכה לו בכל יום שיבוא, ומשיח בן דוד יחדש מלכותו במהרה .

וגם הלבנה תחדש כנשר נעוריה ועתיד הקב"ה לעתיד לבא לחזור ולהגדילה ותאיר כאור שבעת הימים, אך אין הדבר תלוי אלא בנו ובמעשינו, כאשר נשוב אל ה' ונתקן דרכינו ומעללינו, גם הלבנה תזכה לחזור לגבורתה.

הנה אמרו חז"ל (שבועות דף ט' ע"א) "אמר ר"ל מה נשתנה שעיר של ראש חדש שנאמר בו לה' אמר הקב"ה שעיר זה יהא כפרה על שמעטתי את הירח" וכפרה זו הוא שעיר ר"ח.

ובשו"ת הכת"ס או"ח סי' ע"ד הביא בשם אביו הגדול החת"ס דלכאורה יפלא למה בני ישראל צריכים להביא כפרה זו ולמה הקולר תלוי על צוארם, הוא מותיב והוא מפרק, אילו זכינו לתקן מעשינו הלא הירח היה חוזר להאיר כמו השמש, וא"כ אנו צריכים כפרה שהירח עדיין עומד בקטנותו, וזה כפרת שעיר ר"ח. (אמנם טוב עשו מדפיסי ש"ס וילנא שכתבו שם "זה סוד מסודות הקבלה ואין להבינו כמשמעו ח"ו כי כל כבודה בת מלך פנימה).

ומנהג ישראל לבדוק ולעיין בציציות שבכנפי הכסות לאחר קידו"ל, וגם מנהג זה מאיר באור חדש לאור דברינו, דבאמת קי"ל לילה לאו זמן ציצית, משום דכתיב "וראיתם אותו וזכרתם" ובלילה אי אפשר לראות, אך לעתיד לבא כאשר הלבנה תחזור לגדולתה ולילה כיום יאיר כחשיכה כאורה, אזי גם לילה תהיה זמן ציצית, ומשום כך בודקים אנו בציציותינו לאחר קידוש לבנה, בתקוה, בתחנון, ובתפלה, מתי יגיע היום, שנזכה לקיים מצות ציצית גם בלילה, כאשר לילה כיום יאיר. (כ"כ בהר צבי ח"א סימן י"ב בשם הגרא"ז מלצר).

"שהם עתידים להתחדש כמותה ולפאר ליוצרם על שם כבוד מלכותו"


 

תגיות: