תפילה (תשס"ט)

מרן הגאב"ד שליט"א

"וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם את פני ה'". (י"ט כ"ז)

א

"רבי יוסי ברבי חנינא אמר תפלות אבות תקנום רבי יהושע בן לוי אמר תפלות כנגד תמידין תקנום תניא כוותיה דרבי יוסי ברבי חנינא ותניא כוותיה דרבי יהושע בן לוי תניא כוותיה דרבי יוסי בר' חנינא אברהם תקן תפלת שחרית שנאמר וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם ואין עמידה אלא תפלה שנאמר ויעמד פינחס ויפלל יצחק תקן תפלת מנחה שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב ואין שיחה אלא תפלה שנאמר תפלה לעני כי יעטף ולפני ה' ישפוך שיחו יעקב תקן תפלת ערבית שנאמר ויפגע במקום וילן שם ואין פגיעה אלא תפלה שנאמר ואתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה ואל תפגע בי ותניא כוותיה דר' יהושע בן לוי מפני מה אמרו תפלת השחר עד חצות שהרי תמיד של שחר קרב והולך עד חצות ורבי יהודה אומר עד ארבע שעות שהרי תמיד של שחר קרב והולך עד ארבע שעות ומפני מה אמרו תפלת המנחה עד הערב שהרי תמיד של בין הערבים קרב והולך עד הערב רבי יהודה אומר עד פלג המנחה שהרי תמיד של בין הערבים קרב והולך עד פלג המנחה ומפני מה אמרו תפלת (אמרו תפלת) הערב אין לה קבע שהרי אברים ופדרים שלא נתעכלו מבערב קרבים והולכים כל הלילה".

(ברכות כ"ו ע"ב)


הרי לן שנחלקו בגמרא אם תפלות אבות תקנום או שתוקנו כנגד התמידין, ולכאורה סתר הרמב"ם משנתו בסוגיא זו. בפ"א מהלכות תפילה ה"ה כתב "וכן תקנו שיהא מניין התפלות כמניין הקרבנות. שתי תפלות בכל יום כנגד שני תמידין וכל יום שיש בו קרבן מוסף תקנו בו תפלה שלישית כנגד קרבן מוסף. ותפלה שכנגד תמיד של בקר היא הנקראת תפלת השחר ותפלה שכנגד תמיד של בין הערבים היא הנקראת תפלת מנחה ותפלה שכנגד המוספין היא הנקראת תפלת המוספין". ובכס"מ שם כתב דהרמב"ם פסק כמ"ד כנגד קרבנות תקנום.

אך מאידך כתב בפ"ט מהלכות מלכים ה"א "על ששה דברים נצטוה אדם הראשון... וכן היה הדבר בכל העולם עד אברהם נצטוה יתר על אלו במילה והוא התפלל שחרית. ויצחק הפריש מעשר והוסיף תפלה אחרת לפנות היום ויעקב הוסיף גיד הנשה והתפלל ערבית ובמצרים נצטוה עמרם במצוות יתירות עד שבא משה רבינו ונשלמה תורה על ידו". הרי דהאבות הם אלו שתיקנו את שלש התפילות.

ונראה בזה דלדעת הרמב"ם אין בזה בהכרת סתירה ואפשר שהאבות תיקנו את שלשת התפילות כנגד הקרבנות. דהלא קיים א"א את כל התורה כולה ובודאי השיג ברוח קדשו את מצוות הקרבנות שעתידין להקריב במקדש וכנגדן תיקנו את שלשת התפילות שבכל יום.

ואפשר עוד דהאבות תיקנו התפילות להם ולבני ביתם אך אנשי כנסת הגדולה חזרו ותקנום לכל ישראל כנגד התמידין, וכדברי רבי יוסי ברבי חנינא בברכות שם "אלא תפלות אבות תקנום ואסמכינהו רבנן אתמידין".

והנה יש לעיין במה שאמרו אברהם תיקן שחרית, יצחק תיקן מנחה ויעקב ערבית, והלא אמרו קיים א"א כל התורה כולה עד שלא ניתנה ואפילו עירוב תבשילין (יומא כ"ח ע"א), וא"כ לכאורה התפלל גם את כל התפילות.

וראיתי בתוס' ישנים ביומא שם שאכן כתבו שם דבאמת התפלל א"א את כל שלשת התפילות וכן יצחק אלא שלא תיקנו כן לבני ביתם, וכ"כ המהרש"א מדעתו בברכות שם. אך בברכות כתבו התוס' דמה שאמרו צלותא דאברהם מכי משחרי כתלי, היינו אחרי שתיקנה יצחק אבל עד שלא תיקנה יצחק לא התפלל אברהם מנחה, עי"ש. והנה הפני יהושע תמה שם עד דברי התוס' דהלא חז"ל למדו דא"א קיים כל התורה ממה דכתיב "עקב אשר שמע אברהם בקולי", ודברים אלו נאמרו בעקידת יצחק לפני שיצחק תיקן מנחה, עי"ש. וראיתי מי שתמה על דבריו דהלא פסוק זה לא נאמר אלא בפרשת תולדות (כ"ו ה') לאחר מות א"א. אך דברי הפנ"י פשוטים וברורים דהלא פרש"י שם שהכונה הנסיונות שא"א עמד בהם והניסיון האחרון היה העקידה וא"כ קדם בעצם פסוק זה שממנו למדנו שא"א קיים כל המצוות לתפילת המנחה של יצחק אבינו, וז"פ.ועי"ש מה שתירץ בפנ"י).


ב

 

והנה כבר כתבתי במנחת אשר לבראשית סימן כ"ב דבמדרשי חז"ל יש שלמדו מפסוק זה דזריזין מקדימין למצוות כשם שא"א השכים להתפלל. ויש לתמוה אפוא במה שנהגו לאחר תפלת השבת, ונבאר הלכתא דא.

הנה כתב הרמ"א או"ח סימן רפ"א סעיף א' "ונוהגין שבשבת מאחרין יותר לבא לבהכ"נ מבחול משום דבתמיד של ימות החול נאמר בבקר ואצל שבת נאמר וביום השבת דמשמע איחור". ומקור הדברים במרדכי מסכת שבת סימן שצ"ח "מה שנהגו העולם שכל ימי השבוע מתעוררין בבוקר לבית הכנסת להתפלל או ללמוד ובשבת ישנים יותר בשחרית, זה  טעמו של דבר, שבכל ימי השבוע נאמר בתמיד של שחר בבוקר בבוקר ובתמיד של שבת לא נאמר בבוקר אלא וביום השבת, ולשון זה משמע איחור, וטעם זה שמע ר"י ברבי יהודה ברומא מפי רב האי גאון (עיין שו"ת תשב"ץ חלק חוט המשולש ח"ד סכ"ג).

ובשו"ת רדב"ז ח"ב סימן תרי"ד פקפק בדברים, שהרי "וביום השבת" לא נאמר כלל על התמיד אלא על קרבן המוסף בשבת, ונדחק ליישב דכיון שבאותו פסוק כתוב עולת שבת בשבתו על עולת התמיד ונסכה, קאי נמי ארישא, וכ"כ הב"ח שם. ומ"מ הסתייג הרדב"ז ממנהג זה וכתב "ואעפ"י שהראתי פנים לטעם המנהג לקיים דברי הראשונים, לא תחשוב שאני סובר שמנהג יפה הוא, אלא מנהג בלתי הגון, אלא ישכים לתפילה בשבת כמו בשאר הימים, ואפילו לפי הטעם דביום משמע איחור מ"מ "זריזין מקדימין למצוות".

ועוד כתב הב"ח טעם אחר למנהג זה משום דשינה בשבת הוי עונג ולפי"ז כתב דבחורף אין סיבה לאחר שהרי הלילה ארוך דיו להנאת השינה עי"ש.

ומ"מ יש לעיין לשני הטעמים, והלא זריזין מקדימין למצוות וכקושיית הרדב"ז.

וצ"ל לדברי הב"ח דמצות עונג שבת שהיא דברי קבלה דוחה הא דזריזין מקדימין (וכעין זה כתבתי במנח"א שמות סימן כ"ו אות ה' דכבוד שבת דוחה הידור מצוה, עי"ש ודו"ק בזה). וגם להמבואר במרדכי צ"ל דכיון דיש רמז בקרא שראוי לאחר תפילת שבת, אין בזה קפידא מצד הא דזריזין, דהידור מסויים בגוף המצוה ופרטיה לעולם גודר לגדרים כללים כהידור מצווה וזריזין מקדימין, ודו"ק בזה.


ב

בענין ש"צ אשכנזי בביהכ"נ שמתפללין בו בנוסח ספרד

כבוד ידידנו היקר באדם

איש חסד ומעש ר' יעקב ורטהימר הי"ו (זצ"ל)

בדבר שאלתו שהוא רגיל מאז להתפלל נוסח אשכנז אך כעת שהוא בשנת האבל על מות אביו ז"ל והוא עובר לפני התיבה בביכ"נ חסידי בנוסח ספרד, באיזה נוסח יתפלל תפלת הלחש.

הנה בשו"ת אגרות משה או"ח ח"ב סימן כ"ט כתב דבכה"ג יתפלל גם תפלת הלחש בנוסח ספרד כיון דכל ענין תפלת הלחש הלא נתקן כדי להסדיר תפלתו ואם מתפלל חזרת הש"צ בנוסח ספרד כך יש לו לנהוג בתפלת הלחש, עי"ש.

אך אין הוראה זו פשוטה ובשו"ת שואל ומשיב מהדו"ג ח"א סימן רמ"ז כתב להיפך שבתפלת הלחש יתפלל כנוסחו הרגיל ולא ישנה ובחזרת הש"צ יתפלל מתוך הסידור, וכונתו למ"ש הרמ"א בסימן ק' דכאשר מתפלל מתוך הסידור אין קפידא כ"כ לסדר תפלתו עי"ש, ועוד מבואר שם בשו"ע דעיקר הסדרת התפלה בימי המועד ור"ח דוקא ומקורו בר"ה ל"ה ע"א ולא בתפלת החול השגורה על לשונו, ומשום לא פלוג תיקנו כן בכל התפלות, כך נראה לכאורה מדברי המג"א בסימן קכ"ד סק"ג דבתפלה של כל יום אין זה אלא מעלה בעלמא לכתחלה לסדר תפלתו והיו מקומות שבהם ביטלו את תפלת הלחש לש"צ בימי החול עי"ש, ואפשר עוד דעיקר ענין סידור תפלתו אינו על נוסח התפלה בלבד אלא על סדר הברכה ועיקר ענינם, והרי אמרו אל תעש תפלתך קבע אלא רחמים ותחנונים, ומשו"כ נראה לכאורה דעדיף שיתפלל בלחש בנוסח אשכנז.

ועיין בשו"ת שיבת ציון סימן ה' ובשו"ת משיב דבר ח"א סמן י"ז שכתבו דאף במקום שש"צ מתפלל בנוסח אשכנז מ"מ מי שרגיל בנוסח ספרד (או להיפך) יתפלל בלחש בנוסח שלו ולא ישנה (אך אין הכרח שכונתם דגם הש"צ יתפלל לחש כנוסחו ואפשר שכל כונתם כאשר אינו יורד לפני התיבה עי"ש) וראיתי בכמה ספריםשהביאו מדבריהם לענין ש"צ שיתפלל בלחש בנוסחו, ולענ"ד זה טעות.

ולמסקנה דמילתא כיון שיש קפידא בזה שלא ישנה אדם מנוסחו, נראה יותר לנהוג כמ"ש בשואל ומשיב, ובפרט דבזמה"ז אין חזרת הש"צ אלא משום מנהג אבותינו שבידנו כמ"ש הטור בשם תשובת הרמב"ם בסימן קכ"ד וגם הש"צ יוצא יד"ח בתפילת הלחש, כך נלענ"ד.

והנה כתב החת"ס בלקוטי שו"ת סימן ג' דעיקר תפלת הציבור בחזרת הש"צ הוא, ואף המתפלל עם הש"צ נחשב כתפלה בציבור ובשו"ת אג"מ או"ח ח"ג סימן ט' דחה דבריו בתוקף רב וכתב דברור לו שתלמיד טועה כתבם דהלא בזה"ז אין הש"צ מוציא איש וכל תפלתו משום מנהג אבותנו בלבד הוא כמבואר. ולשיטת החת"ס יש יותר סברא לומר דגם בזה"ז עיקר תפלת הלחש כדי לסדר תפילתו, אך האג"מ תברי' לגזיזי' בכתבו דעיקר התפלה בזה"ז בלחש היא, ונראה א"כ דאין קפידא כ"כ בסידור התפלה כמבואר (ועיין שבה"ל ח"ד מש"כ בישוב דברי החת"ס אבל האמת יורה דרכו ופשטי' דמילתא בזה כדברי האג"מ והארכתי בזה במק"א).

ויה"ר שאבינו שבשמים יפתח

שערי שמים לתפילתנו

 בכבוד וביקר

אשר וייס

 

"תפילות אבות תקנום"

דורשי רשימות דרשו: בשמו של כל אחד מן האבות נרמזת תפילתו המיוחדת, באות השניה של שמותיהם. ב' דאברהם היא לתפלת הבקר, צ' דיצחק רמז היא לתפלת הצהריים, ואות ע' דיעקב כנגד תפילת ערבית עומדת.

וברור הדבר אפוא, דלא באקראי תיקנו כל אחד מן האבות תפילתו המיוחדת לו והיה זהיר בה ביותר (וכמ"ש המהרש"א בברכות כ"ו ע"ב דאף דכל אחד מן האבות התפלל כל שלש התפילות היה זהיר במיוחד בתפילה שתיקן הוא), אלא דקשר פנימי ומהותי יש לו, וזיקה מיוחדת לתפילה מסויימת זו שתיקן.

ונראה בזה, הנה הכתוב אומר "להגיד בבוקר חסדך ואמונתך בלילות" (תהלים צ"ב) תפילת השחר ממדת החסד היא, והיא מדתו של אברהם אבינו, וכמ"ש "תתן חסד לאברהם" ועיין עוד בכתובות (ח' ע"ב) דבריתו של אברהם גמילות חסדים היא וזו מדתו של א"א שנטע אשל ליתן לאורחיו אכסניא לאכילה שתיה ולינה עי"ש ברש"י. וא"כ בדין הוא שיטול שכרו ויתקן תפילת השחר להגיד בבקר חסדיו של בעל החסד והרחמים.

תפילת המנחה ממדת הדין נובעת וכמ"ש בזוה"ק יתרו (פ"ח ע"ב) "תא חזי, דכל שתא יומא דשבתא כד מטא שעתא דצלותא דמנחה דינא תקיפא שלטא וכל דינין מתערין". יצחק אבינו שליט היה במדת הדין וזה בחינתו פחד יצחק, וכן כתב המהרש"א (יבמות ס"ד ע"א) "שהיתה מדתו מדת הדין כמ"ש פחד יצחק... כידוע לחכמים". על כן בא יצחק ותיקן תפילת המנחה.

ותפילת הלילה תפילתו של יעקב היא, דכבר אמרתי פעמים רבות דלילה רמז לגלות הוא בכל מקום, וכל עבודתו של יעקב אבינו בחיר האבות היתה לתקן לבני ישראל שם ושארית באורך הגלות שלא יאבד זכרם, ויעמדו בתמותם בגלות המר והנמהר.

ראה נא מה שכתב הכהן הגדול מאחיו במשך חכמה פרשת ויגש (מ"ו ב') "הנה אצל אברהם ויצחק לא מצאנו זה רק ביעקב כאן ובויצא, היינו מפני שהיה מוכן לצאת לחו"ל לגור, לכן בא אליו התגלות אלקות בלילה. להראות שאף בלילה בחשכת הגלות שורה שכינה בישראל, כמו שאמרו גלו לבבל שכינה עמהם. וזה אברהם תקן תפילת שחרית ויצחק מנחה ויעקב ערבית והן איברים ופדרים שהן קריבין בין ביום בין בלילה... ולזה אמר  יענך ה' ביום צרה ישגבך שם אלקי יעקב שבזמן שהם בצרה ובחשכת הלילה ישגבך אלקי יעקב שנגלה אליו בלילה ודו"ק".

שלשת האבות כבשו לנו דרך ומסילה בסולם העולה בית על, ובדרך המובילה אל קץ הימין כל אחד לפי מדתו ובחינתו.

"אשר כרת את אברהם ושבועתו ליצחק ויעמידיה ליעקב לחוק לישראל ברית עולם"

 

תגיות: