גר שנתגייר כקטן שנולד דמי

מרן הגאב"ד שליט"א
  • הדפסה

הן למדנו כל דיני גירות ממעמד הר סיני וקבלת התורה, וכמבואר במסכת יבמות (מ"ו ע"א) דלא ידענו דגירות תלויה במילה וטבילה אלא מאבותינו ואמהותינו שמלו וטבלו לפני קבלת התורה. וכך מבואר עוד בכריתות (ט' ע"א) "מה אבותיכם לא נכנסו לברית אלא במילה וטבילה והרצאת דמים אף הם לא יכנסו לברית אלא במילה וטבילה והרצאת דמים". הרי שקבלת התורה גדר גירות היתה ומינה ילפינן דיני גירות.

ולכאורה תימה לפי"ז למה נאסרו בנ"י באיסור עריות בבני משפחתם והלא גר מותר באחותו ובאמו ד"גר שנתגייר כקטן שנולד דמי" ואין בו איסור קרובים כמבואר ביבמות (כ"ב ע"א וצ"ז ע"ב).

ונקדים לבאר את עצם המושג שאמרו חז"ל דגר שנתגייר הוי כקטן שנולד.

הנה מצינו הלכה זו בחמשה מקומות במסכת יבמות ובמס' בכורות לגבי ענינים שונים, והדברים נראין כסותרין זא"ז ומשו"כ יש לעיין בשרשי המושג ותוצאותיו.


א

ביאור הלכה זו תנאיה ופרטיה

 

א: לגבי קירבת משפחה לא מצינו חולק ולכו"ע הוי כקטן שנולד ומשו"כ אין איסור עריות בגר שבא על קרובותיו שנתגיירו אף הן כמבואר ביבמות כנ"ל. ועוד מבואר שם דגר כשר להעיד לקרובותיו דמשנתגייר הוי כקטן שנולד ופקעה הקירבה  וכשהוא מעיד לקרובים הוי כמעיד לרחוקים.

ובקובץ הערות ביבמות כ"ב דן אם גר חייב באבילות על קרובים שנתגיירו, וכתב לדון דכיון דאבילות משום צער ואבל היא אפשר דחייב, דאף דהוי כקטן שנולד מ"מ מצד מציאות הדברים יוצא חלציו של אביו הוא, והוא ואחיו פרי בטנה של האם ואפשר דמשו"ה יש להם לנהוג דיני אבילות זע"ז. אך לפי"ז פלפל גם לגבי פסול עדות דלכאורה הוי משום קירוב הדעת עי"ש בדבריו הנעימים.

אך באמת מבואר להדיא ברמב"ם (פ"ב ה"ג מאבל) ובשו"ע יו"ד (שע"ד ס"ה) דגם לגבי אבילות הוי כקטן שנולד ואין דיני אבילות נוהגין בין הגר לקרוביו. וכל כה"ג לאו בטעמא תלי מילתא אלא בהלכתא, וז"פ.

וגם לגבי מכה אביו ומקללו אמרינן דהוי כקטן שנולד ופטור הוא עיין רמב"ם פ"ה מהלכות ממרים הי"א. הרי לן לגבי כל ההלכות הנ"ל דגר שנתגייר פקע מיניה כל קירבה.

ועיין עוד בקידושין י"ז ע"ב דאף דגוי יורש אביו מה"ת אין הגר יורש את אביו, וברש"י שם משום דהוי כקטן שנולד.

ב: ביבמות ס"ב ע"א נחלקו ר' יוחנן ור"ל במי שהיו לו בנים בגויותו ונתגייר אם קיים מצות פו"ר או לא. לר"י קיים "דהא הוו ליה", ולריש לקיש לא קיים משום דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי. וצ"ע בשורש המחלוקת, ולמה נחלקו אמוראי בשאלה זו בעוד כו"ע מודים דהוי כקטן שנולד לגבי עריות ועדות כנ"ל.

וכבר הקשו כן התוס' בדף ס"ב ע"א וכתבו "מסתברא ליה לר' יוחנן הכא כיון דבנכריותו קיים דזרעו מיוחס אחריו באותה שעה מפטר נמי כשתגייר". וצריך פירוש לפירושם.

והנה יש לפרש מחלוקת זו שבין ר"י ור"ל בשתי דרכים.

יש לומר דלא נחלקו בדין גר שנתגייר אלא בגדרי מצות פו"ר. לר"י מקיים מצוה זו אף ע"י בנים שאינם מתייחסים אחריו כלל דכל שבמציאות הביא ילדים לעולם ונתקיים על ידו "לא לתהו בראה לשבת יצרה" קיים מצוה זו. וזה פשטות כונתו "דהא הוו ליה". ולר"ל לא קיים את המצוה אלא כאשר ילדיו מתייחסים אחריו ולפי דין תורה בניו המה.

אך י"ל דנחלקו בגדר כקטן שנולד, דלר"ל מכיון דהוי כקטן שנולד ופקעה הקירבה שוב לא קיים פו"ר דכזר נחשבו לו, אך לר"י אף דמודה דבעינן שיהיו בניו ולא די במה שהם יוצאי חלציו מצד המציאות, מ"מ לא אמרו כקטן שנולד דמי אלא בדינים שנוגעים בין איש לקרובו כגון עריות, עדות, אבילות וכדו', דהלכות אלה הם בין זה לזה דמשעה דהוי כקטן שנולד שוב פקעו מהם כל החיובים, הזכויות, המצוות והאיסורים שבינם ובין קרוביהם. וכך גם לגבי דין כיבוד אב ואם ומכה אביו ומקללו דמעיקר הדין אין הבן חייב בכבוד אביו דלאו אביו הוא משנתגייר.

ואין זה ענין לפו"ר דמשעה שנולד ואביו קיים מצות פו"ר על ידו, אין כל זיקת מצוה או חיוב בין זה לזה, ודו"ק בסברא פשוטה ועמוקה זו.

והנה מבואר ביבמות שם (וכן בבכורות מ"ז ע"א) דר"י ור"ל אזלו לטעמיהם במה שנחלקו במי שהיה בכור בגויותו ונתגייר ושוב נולד לו בכור בגירותו, אם הבכור השני נוטל פי שניים בנחלה, דלר"י אין לו דין בכור דהא הוי ליה ראשית אונו בגויותו, ולר"ל נוטל פי שנים כיון דהוי כקטן שנולד, וגם בזה י"ל בשתי הדרכים הנ"ל.

מחד גיסא  י"ל דנחלקו אם ראשית אונו שאינו מתייחס אחריו הוי ראשית אונו כיון דמצד המציאות ראשית אונו הוא והוא הבכור ולא אחיו הצעיר ממנו, או שמא אמרינן דכיון דהוי כקטן שנולד שוב אין זה ראשית אונו.

ומאידך י"ל דנחלקו בגדר כקטן שנולד ור"י לשיטתו דכיון דדיינינן במציאות אם אחיו הצעיר הוי ראשית אונו ולא דנים כלל בדינים שבין הגר לבנו שנולד לו בגויותו דלגבי זכויותיו הוא לכו"ע הוי כקטן שנולד ואינו יורש אביו כלל, שוב לגבי אחיו הצעיר לא אמרינן דהוי כקטן שנולד.

ודברי התוס' ביבמות מתפרשים לפי שני הדרכים, ודו"ק בכ"ז.

יסוד הדברים נחלקו ר"י ור"ל אם פקע הקירבה גם במה שאינו נוגע לדינים שבין זה לזה, ודו"ק.

ודרך זו נראית טפי, שהרי אמרו שם דר"י ור"ל לשיטתייהו, ואת"ל שנחלקו בדין פו"ר ונחלקו עוד כעי"ז לגבי בכור לנחלה, אין זה לשיטתייהו אלא שנחלקו בשני דינים שונים לגבי פו"ר וכעי"ז נחלקו לגבי בכור לנחלה אך אין זה לטעמייהו, וע"כ דפליגי בגדר הכללי דכקטן שנולד דמי, ודו"ק בכ"ז.

ג: ביבמות (מ"ח ע"ב) שנינו "תניא רבי חנניא בנו של רבן גמליאל אומר מפני מה גרים בזמן הזה מעונין ויסורין באין עליהם מפני שלא קיימו שבע מצות בני נח רבי יוסי אומר גר שנתגייר כקטן שנולד דמי אלא מפני מה מעונין לפי שאין בקיאין בדקדוקי מצות כישראל אבא חנן אומר משום ר' אלעזר לפי שאין עושין מאהבה אלא מיראה אחרים אומרים מפני ששהו עצמם להכנס תחת כנפי השכינה אמר ר' אבהו ואיתימא ר'חנינא מאי קראה ישלם ה' פעלך ותהי משכורתך שלמה מעם ה' אלקי ישראל אשר באת לחסות וגומר".

הרי דנחלקו תנאי, ר' חנינא בן ר"ג ור' יוסי אם גר נענש על עבירות שעבר בגויותו. לר"ח אכן נענש ולר' יוסי אינו נענש כיון דהוי כקטן שנולד. וגם בזה צ"ע, מאי שנא מעריות ועדות דלכו"ע אמרינן לגביהם דהוי כקטן שנולד, ומאי שנא מפו"ר שלגביה נחלקו אמוראי.

ונראה בזה דבסוגיות הנ"ל אנו דנים ביחס שבין הגר לקרוביו, אם בדינים שנוהגים בין זה לזה (כהא דעריות, עדות, אבילות וכיבוד אב) אם בדינים הרובצים על כל אחד אלא שנובעים מתוך התייחסותם זה לזה (כפו"ר ובכור). אך בסוגיא זו דנים אנו ביחס הגר לעצמו, האם כקטן שנולד הוא וכאיש אחר הוא, ואין קשר בין הגר לבין הגוי שהוא היה לפני גירותו. ובשאלה זו נחלקו תנאי. לרבי חנינא הגר נושא אלומותיו על כתפו, ועבירות שעבר עליהם בגויות קשורות בו ככלב ואין הוא נפטר מהם בגירותו, דלא אמרו כקטן שנולד אלא ביחס שבינו ובין קרוביו ואין זה ענין לחטא ועונשו שבינו ובין עצמו. אך לר' יוסי הוי כקטן שנולד גם ביחס לעצמו וכאיש אחר הוא וכאילו זה עתה נולד מחדש.

(ועיין מה שכתב מהר"י באסאן בספר עשירית האיפה דאפשר דאין הגר נענש בידי שמים אלא כשיעברו עליו עשרים שנה מגירותו דכיון דהוי כקטן שנולד הרי אמרו במסכת שבת [פ"ט ע"ב] ובירושלמי [ביכורים ו' ע"ב] דאין עונש בידי שמים עד שיעברו עליו עשרים שנה ודבריו דברי פלא הם).

ד: והנה בסנהדרין (ע"א ע"ב) מבואר להדיא דמי שעבר עבירה בגויותו ונתחייב עונש בבית דין אינו נפטר מעונשו ע"י גירות, ורק בנשתנה דינו ומיתתו פטור הוא. (וכ"ה בירושלמי קידושין א' ע"ב). והתוס' שם הקשו מהמבואר בסוגיין דלר' יוסי הוי כקטן שנולד ונפטר מן העונש, וכתבו לחלק בין עונשי בית דין דלכו"ע אינו נפטר מהם, ובין עונש בידי שמים שנחלקו בו תנאי, עי"ש.

ויש בזה סברא פשוטה לחלק בין עונשי בי"ד שאין הגר נפטר מהם דמלך במשפט יעמיד ארץ ולא מסתבר שיפטר ע"י גירות, למשפט שמים וכי גרע גר שנתגייר ממי שעלה לגדולה שאמרו חז"ל שמוחלין לו כל עונותיו, וכדו' בכמה מקומות. (ועיין מש"כ במנחת אשר דברים סימן נ"ד בענין בעל תשובה למה אינו נפטר מעונשי בי"ד כשם שהקב"ה מחל לעונותיו אך אין זה ענין לני"ד וז"פ).

ובאמת יש הלכות רבות שלגביהן לא אמרו כקטן שנולד דמי, דאטו פטור הגר מן המצוות עד שימלאו לו י"ג שנה מיום שנתגייר, וכן לגבי חיובי הממון (עיין לקמן אות ג'), וע"ע בירושלמי קידושין ב' ע"א דגוי שגירש אשתו ונתגייר אין עליו איסור מחזיר גרושתו משום שעכו"ם אין להם גירושין הרי לן דאילו היה להם גירושין היה בו איסור מחזיר גרושתו כשנשאת ולא אמרינן דהוי כקטן שנולד, וז"פ. ועיין עוד בשמים ראש סי' קמ"ב דגוי שנסתרס אסור לבא בקהל כשנתגייר דהוי פצו"ד ולא אמרינן דהוי כקטן שנולד וכאילו הוא סריס בידי שמים (ועיין רש"י קידושין י"ז ע"ב דכשנתגייר הוי כקטן שנולד מאליו).

הרי לן מכל זה דבכל הנוגע להלכות התלויות במציאות החיים לא הוי כקטן שנולד ורק לגבי קירבה וייחוס ולגבי דין שמים יש מקום לומר דהוי כקטן שנולד.

אמנם חידוש עצום מצינו בפירוש המשנה לרמב"ם במסכת זבין (פ"ב משנה ג') במה שאמרו שם "הרואה קרי אינו מטמא בזיבה... עובד כוכבים שראה קרי ונתגייר מיד הוא מטמא בזיבה". וביאר הרמב"ם "כי העיקר אצלנו גר שנתגייר כקטן שנולד ואין משגיחין בדבר מעניניו הקודמות".  הרי דגם במה שתלוי במציאות כהא דתלינן דראיה זו של קרי היא ולא של זיבה, כתב הרמב"ם דהוי כקטן שנולד.

וכבר דחו הרא"ש והר"ש שם פירוש זה ופירשו בדרכים אחרות עי"ש. ועיין ברא"ש ובמאירי בנזיר ס"ו ע"א.

ועוד יש לעיין בזה בדברי המרדכי סוף מסכת סנהדרין (סימן תש"כ) מרבינו יחיאל דאשת איש שזינתה עם גוי מותרת להינשא לו אם נתגייר דכיון דכקטן שנולד דמי לא אמרינן ביה כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל. ולכאורה תמוה מה זה ענין להא דהוי כקטן שנולד הרי מ"מ נבעלה לו כאשת איש.

אמנם המרדכי הוסיף שם "וההיא שעתא לאו בר איסורה הוא". ואפשר דכונתו דהוי כעין דין עונשין ואישתני דיניה, וצ"ע בזה.

וראיתי מי שפסק לגבי גוי שבא לא"י להתגייר ונשאר בארץ עד לאחר ימי החג ודעתו לחזור לחו"ל, שינהג רק יום א' יו"ט כיון דהוי כקטן שנולד הוי כבן א"י שדעתו לעקור לחו"ל לאחר החג דאינו נוהג יו"ט שש"ג. ולדעתי טעות היא זו דגם הלכה זו מושתתת על מציאות החיים דכיון שבא מחו"ל ולשם דעתו לחזור לעולם חייב לנהוג שני יו"ט ש"ג, וכ"ז פשוט.


ב

במקור הלכה זו

 

והנה על אף שמצינו בכמ"ק בגמ' דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי לא פירשו חז"ל מנין אמרו כן. וכבר כתב החת"ס (עבו"ז ס"ד ע"א ובתורת משה נשא) שכל ימיו תמה מנין להם לחז"ל הלכה זו.

ולכאורה חידשו הלכה מן הסברא בהבינם את סוד הגירות, וכך קבעו ברוח קדשם ועומק בינתם דכל שנכנס לברית נעשה כבריה חדשה והוי כקטן שנולד. וזה הנראה פשטות כונת הרמב"ם בפיה"מ דמאי (פ"ו מ"י) "וגר אינו יורש אביו מן התורה לפי שאין ביניהם קורבה שהדת הבדיל ביניהם". ודו"ק בזה. וכך מפורש להדיא בדברי הלבוש יו"ד סימן רס"ט ס"א ומשום יקרת דבריו הנני מעתיק לשונו הזהב.

"אמרו חז"ל הדעת נותן שגר המתגייר ומקבל עליו עול התורה והמצוה ועול מלכות שמים ודאי נתערה עליו רוח ממרום רוח חדש רוח קדישא נשמתא חדתא ונעשה איש אחר וכאלו נוצר ונולד בו ביום דמי וכל ימיו הראשונים הם כלא היו דאיש אחר הוא וכל קרוביו שהיו לו בגיותו אינם עוד קרוביו וכנכרים יחשובו לו, לפיכך כל העריות שאסרה לנו התורה משום שאר בשר אינם אסורים עליו שאין לו שום קרובים ושאר בשר בעולם שהוא נוצר לבדו כאדם הראשון".

הרי לן דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי.

אך מצינו בזה ד' דרכים מחודשות בדברי רבותינו הראשונים והאחרונים שהביאו מקורות להלכה זו.

א: דרך מחודשת כתב בזה הריטב"א ביבמות מ"ח ע"ב, דהנה ז"ל הגמ' "מאי קראה ישלם ה' פעלך ותהי משכורתך שלמה מעם ה' אלקי ישראל אשר באת לחסות וגומר" ורש"י פירש דלמדו מרות דכתיב בה "אשר באת לחסות שמיהרת ולא איחרת" דיש לגר למהר בגירותו ולא להשתהות. אך הריטב"א פירש דקאי על שיטת ר' יוסי דכקטן שנולד דמי "אשר באת עתה", דלפני כן הוי כאדם אחר. הרי שלמדו מפסוק זה דהוי כקטן שנולד.

ב: ועוד כתב בזה בקרית ספר פי"ד מאיסורי ביאה דלמדו הלכה זו מפסוק בתורת משה (נשא, במדבר ה' ח') "ובא האיש אשר אין לו גואל" ורש"י שם הביא מחז"ל דכי יש לך אדם מישראל שאין לו גואל אלא מיירי בגר שנשבע ומת, ומכאן דאף אם נתגיירו בניו ג"כ אין לו גואל דהוי כקטן שנולד ואין לו קרובים כלשהם, עי"ש.

ג: ובבעל הטורים דברים (כ"ד י"ז) כתב "לא תטה משפט גר יתום... ולא אמר גר ויתום לומר לך גר שנתגייר כקטן שנולד דמי".

ד: המשך חכמה (פרשת ואתחנן) כתב דמסתמא נשאו קרובות המותרות לב"נ לפני מת"ת ואעפ"כ אמרה תורה שובו לכם לאהליכם, וע"כ דכקטן שנולד דמי, עי"ש.

הרי לן חמש דרכים במקור הלכה זו, ואם הוי מה"ת, מדברי קבלה או מסברא. והנראה עיקר לענ"ד דהוי סברא כנ"ל.

 

ג

גוי שגנב ונתגייר אם מצווה להשיב את הגזילה

 

הנה יש לעיין בגוי שגנב ונתגייר אם מחוייב להשיב את הגזילה בגירותו.

בחות יאיר סימן ע"ט כתב לפי דברי התוס' בסנהדרין (ע"א ע"ב) דלגבי דין בי"ד לא הוי כקטן שנולד דפשוט שצריך להוציא גזילה מתח"י. אך לול"ד היה נראה דכיון דגוי אינו מצווה בהשבת גזילה, פטור הוא גם כשנתגייר דאין החיוב חל עליו ע"י הגירות.

ובחות יאיר שם כתב דאם לקח רבית בגויותו או מצא אבידה ודאי אינו צריך להחזירם משנתגייר כיון שלא נצטוה במצוות אלה. וצ"ע דא"כ מה בין גזילה להשב"א ורבית הלא גם בהשבת הגזילה לא נצטוה כמבואר ברש"י סנהדרין נ"ז ע"א. ונראה בטעמו דכיון דמ"מ נצטוה שלא לגזול, יש גזילה תח"י ואף שלא נצטוה בהשבת הגזילה לפני שנתגייר כיון דמ"מ יש גזילה תח"י ובעבירה הוא מחזיק בה, חייב להחזירה משנתגייר.

ולפי"ז נראה דלפי מש"כ התוס' בתירוץ אחד בב"מ ע' ע"א דרבית בכלל איסור גזילה בגוי, דין רבית כדין גזילה, ודו"ק בכ"ז.

וחידוש גדול כתב בשו"ת יד אליהו סימן מ' דאף אם לוה מעות ונתגייר פטור הוא מלשלם דעכו"ם אינו מצווה בפריעת חוב, והוכיח כן מכתובות דף צ' דגר שנתגייר ואשתו עמו פטור מלשלם תוספת כתובה עי"ש.

אך באמת אין זה מסתבר כלל ופשוט דגוי חייב בפריעת חוב, ואת סוגי' הגמ' בכתובות ביארתי בד"א ואכמ"ל.

ובשואל ומשיב מהדורא א' ח"א סימן קכ"ח דן לגבי מי שגזל מגוי ונתגייר האם צריך להשיב לו את הגזילה משנתגייר אך אין זה נוגע לני"ד, עי"ש.

ויש לעיין בנכרי שנדר או נשבע ונתגייר האם חייב הוא לקיים נדרו ושבועתו. ובמנחת אשר בראשית סימן ל"ד הארכתי בענין תוקף שבועות ונדרי עכו"ם, ולפי כל המבואר שם יש לעיין בשאלתנו. ועיין בשו"ת בית יצחק או"ח סימן צ"ב סק"ג שכתב דפטור הוא ואי"צ לשאול על שבועתו, עי"ש.


ד

בעבד שנשתחרר אם הוי כקטן שנולד

 

בגיטין מ"ג ע"ב נחלקו תנאי בחציה שפחה וחציה ב"ח שנתקדשה ונשתחררה וחזרה ונתקדשה אם גמרו קידושי ראשון או פקעו קידושי ראשון. וברש"י שם כתב לבאר מ"ד דהקידושין הראשונים נפקעים ע"י השחרור "אפילו למ"ד מקודשת, בא השחרור והפקיעה ומקודשת לשני שהרי נשתנה גופה והויא ליה כקטן שנולד".

ושני חידושים גדולים יש בדבריו. א: גם בשחרור עבד אמרינן דהוי כקטן שנולד, אף שעבד חייב במקצת מצוות כאשה, מ"מ יש בשחרור דין מסויים של גירות ואמרינן ביה כקטן שנולד. ב: אף דגם מעיקרא הוי חציה ב"ח ורק בצד חירות תפסו קידושין הראשונים מ"מ ע"י שחרור צד עבדות הוי גם צד חירות כקטן שנולד. ולכאורה יש בזה חידוש עצום.

וכנראה שמתוך תמיהות אלה נקט הגר"ש שקאפ בחי' ליבמות סימן י"ט דאין כונת רש"י לדין קטן שנולד ואין זה אלא שיגרא דלישנא, וכונת רש"י לסברא בעלמא דכיון דהקידושין הראשונים לא חלו אלא בחציה ומעתה כל כולה ראויה לקידושין וא"א לקידושיה להתפשט מאליהן ע"כ דפקעי עי"ש.

אך בחי' החת"ס שם פירש את דברי רש"י כפשוטן ופלפל כדי ליתן פשר לדברים. ולענ"ד מסתבר טפי כדברי הגרשש"ק. ועיין במנחת אשר מכות סי' ל"א מה שדנתי מתוך דברי הרשב"א בגדר גר תושב.

ועוד מצינו חידוש בדברי הרשב"א דגם בגר תושב הוי כקטן שנולד. בתורת הבית, בית חמישי ריש שער ד' כתב "תניא בפרק השוכר שבע"א איזהו גר תושב כל שקבל עליו בפני שלשה שלא לעבוד ע"ג דר"מ וחכ"א כל שקבל עליו שבע מצות בני נח ואחרים אומרים אלו ואלו לא באו לכלל גר דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי אלא איזהו גר תושב ר' יהודה אומר זה גר אוכל נבילות". הרי דנקט דגם בג"ת אמרו דהוי כקטן שנולד, והוכיחו מזה אחרים דע"כ צריך לקבל מקצת מצוות ישראל ולא די בז' מצוות ב"נ, ודו"ק בזה. ומקור הסוגיה בעבו"ז ס"ד ע"ב אך שם לא כתוב דהוי כקטן שנולד. ואפשר שלרשב"א היתה גירסא אחרת בגמ', וצ"ע. (ועיין מנחת אשר מכות סי' ל"א מה שדנתי מתוך דברי הרשב"א בגדר גר תושב).

ועוד חידוש מצינו בדברי הראב"ן בסוף סימן נ"ח דרק בגר הוי כקטן שנולד ולא בגיורת, עי"ש היטב. וצ"ע בזה למ"ד נשים מצוות בפו"ר, והרבה יש לפלפל בזה, ואכמ"ל.

 

ה

בגירות דמתן תורה אם אמרינן כקטן שנולד

הדרינן לקמייתא, הן אמרו חז"ל (יומא ע"ה ע"א) במה דכתיב "וישמע משה את העם בכה למשפחותיו" שבכו על עסקי עריות שנאסר להם, וכ"כ רש"י שם (במדבר י"א י'). ונתקשו בדבריהם, הלא נתגיירו כל העם במתן תורה והותרו קרוביהם שהרי גר שנתגייר כקטן שנולד דמי.

וכתב בזה המהר"ל בגור אריה דלא אמרו דהוי כקטן שנולד אלא בגירות מדעת ולא כאשר הגירות נכפתה עליהם, עי"ש.

ויש לדון בדבריו לפי דברי התוס' בשבת (פ"ח ע"א ד"ה כפה) דבאמת קיבלו עול מלכות שמים מרצון והקדימו נעשה לנשמע אלא שכפה עליהם הר כגיגית שלא יחזרו בהם. אך בעיקר הדברים יש לפקפק דלכאורה הוי כקטן שנולד מצד עצם הגירות שיצא מכלל עכו"ם ובא לכלל ישראל ואין הדבר תלוי בתהליך הגירות ואופנו, וצ"ע.

ובחידושי הגרנ"ט יבמות סי' י"א כתב בזה שבמתן תורה קיבלו עליהם את קדושת ישראל אך כבר מימות האבות הקדושים כבר היו עם נבחר שהוא עם ישראל. וכל גדר קטן שנולד תלוי רק במעבר מעם לעם. ולפי דרך זו כתב עוד לבאר את שיטת הראשונים בעכו"ם ועבד הבא על בת ישראל שצריך גירות, אך מ"מ לא אמרינן ביה דהוי כקטן שנולד דלכו"ע הוי בן ישראל, דדין ישראל תלוי באם ולא באב, אך קדושת ישראל מן האב בא, ומה שצריך גירות זה רק להחיל עליו קדושת ישראל, ובגירות זו לא הוי כקטן שנולד. והדברים ידועים בעולם הישיבות.

אך לדידי אין הדברים מתיישבים על הלב כלל ועיקר דאין להפריד קדושת ישראל ממהות עם ישראל "קודש ישראל לה' ראשית תבואתה" כתיב. ובשם הגר"ח ידוע היפך הדברים דאף שהקב"ה לא לקח אותנו להיות לעם סגולה אלא ביציאת מצרים ובמת"ת קדושת ישראל התחילה ע"י אברהם אבינו, ודבריו הם היפך דברי תלמידו הגרנ"ט.

והנראה עיקר לענ"ד בשאלה זו, דעד כאן לא אמרו דגר הוי כקטן שנולד אלא במי שיוצא מכלל עם נכר ומתנתק ממנו ונכנס לברית ה', ובכך הוא פושט צורה ולובש צורה וכפנים חדשות בא לכאן וכקטן שנולד, ובכה"ג פקע ממנו כל שארית וקירבה דהיחיד התנתק ממשפחתו ומבית אביו כדי לדבוק באלוקים חיים, משא"כ כשכל העם כולו קיבל על עצמו עול תורה ומצוה, הרי לא יצאו מכאן ובאו לשם, אלא הקב"ה הופיע עליהם בהדר כבוד מלכותו, וכולם כאחד הם ובניהם ובנותיהם וכל אשר להם באו בברית יחדיו. כל כה"ג לא התנתקו כלל זמ"ז אלא ביחד נכנסו לברית ולא מסתבר כלל לומר בזה דהיחיד הוי כקטן שנולד.

ועיין דברים רבה פר' כי תבא (פרשה ז' אות ח') "אמר רשב"י מנין אתה אומר אילו היו ישראל חסרים אפילו אחד לא היתה השכינה נגלית עליהם דכתיב (שמות י"ט א') כי ביום השלישי ירד ה' לעיני כל העם על הר סיני". הרי דבמת"ת נגלית השכינה דוקא על כל העם, ודו"ק בזה כי פשוט ועמוק הוא.

 

עמך עמי ואלקיך אלקי

הנה מנהג ותיקין לקרוא מגילת רות בחג השבועות יום קבלת התורה, והטעם פשוט, כי ביום הזה נהיית לעם לה' אלקיך. ביום נשגב זה נכנסו אבותינו לברית וחסו תחת כנפי השכינה כשכפה עליהם הר כגיגית. וכך בכל שנה ושנה חייב אדם לראות את עצמו כאילו ביום הזה נכנסת היא לברית עם ה' אלקיך.

והנה הלום ראיתי ב"צו וזירוז" להצה"ק בפעסצנא רבי קלונימוס קלמן שפירא הי"ד שהשיח את לבו בינו לבין קונו, וכה הם דבריו הקדושים הרושפים רשפי אש שלהבתיה. רבש"ע רוצה אני בכל לבי לתת לך משהו, משתוקק אני להתקרב אליך ולעשות לך נחת רוח. מה אתן לך ומה אוסיף לך? האלמד תורה, הלא זה עידן ועידנים שלומד אני בכל כחי. האוסיף להתפלל, הלא מאז ומקדם משתדל אני בכל כחי בעבודת התפילה... הלוואי ויכלתי להתגייר, אך מה אעשה ונולדתי יהודי!

וכאשר קראתי לראשונה את המיית לבו הטהור זלגו עיני דמעות. נפשו הסוערת והרוגשת באש קודש של אהבת ה' לא תדע שובע כי אם בגירות. משתוקק הוא להתגייר, לנתק לחלוטין את עבותות העבר וליכנס לברית כקטן שנולד. אך מה אוכל לעשות ונולדתי יהודי.

ולעצמי חשבתי, ושמא גם יהודי יכול להתגייר. למול אינו יכול דהלא כבר נימול ואביו קיים בו "וימל אברהם את יצחק בנו בן שמונת ימים כאשר צוה אותו אלקים". לטבול אינו יכול, דאין זו טבילת גירות אלא טבילת טהרה בעלמא. אך שמא בידו לפחות לקבל עול המצוות כולן, שמא עליו לעמוד לפני השופט כל הארץ מלך המשפט כדרך שהגר מתייצב לפני בי"ד ולקבל עול התורה והמצוה. וכשם שהגר המקבל כל התורה חוץ מדבר אחד אין מקבלין אותו (בכורות ל' ע"ב), כך על כל אחד ואחד לעמוד ביום הזה לפני הקב"ה, להקדים נעשה לנשמע ולקבל על עצמו כל התורה כולה ללא שיור וללא סייג.

הלא בחיי היום יום, רגילים אנו לדקדק עד קצה במצוות מסויימות ולהתעלם לחלוטין ממצוות אחרות, זה בכה וזה בכה, יש מי שמקפיד עד מאד במצוות שבין אדם למקום ויזלזל במצוות שבין אדם לחבירו, ויש מי שינהג להיפך, כאילו ניתנה לנו הבחירה לומר שמועה זו נאה ושמועה זו אינה נאה. לא כך הגר הבא ליכנס לברית, אין בידו לבחור בין מצוה למצוה ואף אם ירצה להוציא מצוה אחת מן הכלל, מצוה אחת מתוך התרי"ג אין מקבלין אותו.

הבה נצייר בדמיוננו ובעיני רוחנו גוי שבא להתגייר וכאשר אב בית הדין פונה אליו ושואל האם מקבל אתה על עצמך את כל התורה כולה, עונה הוא בשפה רפה "כמוך, כמו האב"ד". וכאשר גוער בו האב"ד "באר דבריך ופרש כוונתך" אומר הגר בבושת פנים ותוך כדי בקשת מחילה וסליחה "כמדומה אני שאתמול שמעתי בבית המדרש שמורנו האב"ד דיבר לשה"ר או רכילות ובאופן הזה יכול גם אני ליכנס לברית ולהתגייר". אב בית הדין ייאלץ לכבוש את פניו בקרקע ברוב בושה וכלימה ולומר אמנם ראוי אתה להיות אב"ד אבל אין אתה ראוי להיות יהודי! כדי להצטרף לכלל ישראל ולחסות תחת כנפי השכינה צריך אתה לקבל כל התורה כולה.

ונראה אפוא דגם יהודי יכול להתגייר, וצריך להתגייר. לעמוד לפני מלך המשפט השופט כל הארץ ולקבל על עצמו עול המצוות כולן, ללא שיור וללא גרעון.

וביום הקדוש והנשגב הזה שבו נכנסו אבותינו לברית, הקדימו נעשה לנשמע וקבלו עול מלכות שמים באהבה, כך על כל אחד ואחד לראות את עצמו כאילו זה עתה עומד הוא להיכנס לברית ולקבל עול מלכות שמים באהבה.

תגיות: