בשאלת הפורים ברמות ובדין פרזים ומוקפים

מרן הגאב"ד שליט"א
  • הדפסה

אדר ב' תשנ"ז

הנה שאלת ימי הפורים בשכונת רמות חזרה ועלתה על שלחן מלכים בשנה זו שנת תשנ"ז כאשר עשו עירוב בהוראת הגרי"ש אלישיב שליט"א לחבר את רמת שלמה ורמות ובכך הורה הגאון לקרוא בט"ו כדין מוקפין, ומולו ערערו פוסקים שונים והורו לקרוא בי"ד בברכה ובט"ו ללא ברכה כפי שעשו מקדמת דנא וגם הגר"ע יוסף שליט"א הורה כן. ואמרתי להעלות עה"כ את הנלענ"ד בהלכתא גבירתא דא. ורשמתי את עיקרי הדברים בקיצור לבאר את דעתי דיש לקרוא בברכה בט"ו בלבד, והרוצה להחמיר ולקרוא את המגילה בי"ד יעשה כן על תנאי כדי שיוכל לקרוא בט"ו בברכה. אך הנראה עיקר לענ"ד דאין צריך לקרוא בי"ד כלל.

והנה שאלה זו שש רגלים לה ואבאר בקיצור את הנראה בכל אחד מששת הנידונים.


א

בגדר סמוך ונראה אם הכונה לכרך או לחומה

 

הנה יסודה וראשיתה של שאלה זו היא ביסוד דין סמוך ונראה המבואר במגילה ג' ע"ב ובסימן תרפ"ח ס"ב. ושיעור סמוך הוא עד מיל כמבואר שם. ושיעור מיל הוא אלפיים אמה שהיא לשיטת הגר"ח נאה פחות מק"מ ולשיטת החזון איש הינו כאלף ומאתיים מטר, ועיין במשנ"ב ס"ק ו' ובשעה"צ ס"ק ז' דאף שנחלקו הפוסקים ב"נראה" אם צריך ג"כ להיות תוך מיל וזה דעת הפר"ח או שמא לא אמרו שיעור זה אלא בסמוך אבל בנראה אין שיעור, עיקר ההלכה לקולא דבנראה אין שיעור, עי"ש.

ועוד נחלקו בדין סמוך, אם הכונה לסמוך לחומה ונראה ממנה או סמוך לכרך ונראה ממנו, ושלש מחלוקות בדבר. דעת החזו"א בסימן קנ"א ובסימן קנ"ג סק"א דרק הסמוך לחומה תוך מיל קורא בט"ו אלא שאם אין הפסק שבעים אמה ושיריים נמשך דין כרך עד אין סוף אך לאחר הפסק שבעים אמה או קמ"א אמה יש לו דין פרוז כיון שאינו סמוך לחומה. אך לעומתו כתב הגר"ז מינצברג בהסכמה לספר "כרכים המוקפים חומה" בשם בעל התורת חסד דכל שהוא סמוך לעיר אף מחוץ לחומה דין סמוך יש לו, וכך כתב בכף החיים סימן תרפ"ח סק"י ובזבחי צדק ח"ג סוס"י י', ולפי שיטתם כל שאין ממנו הפסק מיל מן העיר החדשה הוי סמוך. וכך נהגו בירושלים מאז ומקדם ברוב השכונות שנבנו מחוץ לחומה. ולדעת הגרי"מ טיקצינסקי בספר "ערי הקדש והמקדש" (ח"ג עמ' ת"ו) מודדין אלפים אמה מן החומה וחוצה להן קורין בי"ד אף באמצע מקום יישוב, אך מלבד בבית מדרשו לא נהגו כן בקהלות ירושלים.

והנה מפשטות לשון הגמ' במגילה ב' ע"ב "כרך וכל הסמוך לו וכל הנראה עמו נידון בכרך". משמע דכל הסמוך לכרך והנראה עמו דין כרך יש לו ואין הענין תלוי בחומה אלא בעצם הכרך, ועוד דבזמן שתיקנו אנשי כנה"ג מצות מגילה היתה ירושלים חריבה ומשום הכי תיקנו דכל עיקר המוקפת חומה מימות יב"נ קורא בט"ו משום כבודה של ארץ ישראל, וא"כ מן הסתם נחרבה גם חומת יהושע ב"נ ורחוק לומר דתיקנו דין התלוי בחומה שאיננה קיימת דכיון שנחרבה ארץ ישראל כיצד יתקנו דכל הסמוך לחומה נידון ככרך כאשר החומות חרבות. ונראה מזה דכל הסמוך לעיר שהיה מוקף חומה נידון בכרך.

ועוד יש להוכיח לכאורה מדברי השלט"ג בב"ב (דף י"א ע"א מדפי הרי"ף) שדן מתוך דין סמוך במגילה לחדש דגם לגבי תקנות העיר כל הסמוך לו בתוך מיל דינו כבני העיר ואם זה דין התלוי בחומה לכאורה אין מזה ראיה ודמיון דמה ענין סמוך לחומה דמגילה לענין סמוך לעיר לתקנותיה, אך אם גם במגילה תיקנו שכל הסמוך לכרך דינו כמותו ה"ה בסמוך לעיר לענין תקנותיה.

וע"ע בטורי אבן מגילה (ג' ע"ב) שביאר כל תקנת סמוך ונראה כדי שלא יהיו דברי חכמים כחוכא ואטלולא שאנשים החיים ביחד ומתערבבים זב"ז יקיימו את מצות היום זה בי"ד וזה בט"ו, וגם לפי סברא זו מסתבר דהתקנה היתה דכל הסמוך לכרך כמותו ולא הסמוך לחומה.

אך הריטב"א בריש מגילה (ג' ע"א) כתב בסברת דין נראה עמו דחומת העיר מגינה על סביבותיה ובשעת מלחמה ומצור באים לחסות בצל החומה, ולכאורה משמע מדבריו דסמוך לחומה בעינן ונראה עמה, אך יש לטעון דכונת הריטב"א רק לבאר מה ענין נראה לכרך ולמה לא תיקנו דין זה בעיר שאין לה חומה ומשו"כ כתב דבעיר שיש לה חומה היא מגינה על סביבותיה, אך מ"מ הרי תיקנו כן אף בהיתה לה חומה בימות יב"נ ונפלה ולפיכך מסתבר אף לשיטתו דאזלינן בתר הכרך ולא בתר החומה בפועל, ודו"ק בזה.

והנה אלה הגדולים שמדדו אלפים אמה מן החומה לכאורה דבר תימה עשו דהלא אין לנו שום ידיעה היכן היתה חומת יהושע בן נון שחרבה לפני אלפי שנים והחומה שבימינו נבנתה לפני כשבע מאות שנה ע"י השלטון הטורקי ומה ענין למדוד ממנה, וא"כ יש לתמוה איך נהגו מאז ומקדם לקרוא בכל השכונות החדשות שבירושלים בט"ו כיון שא"א להעריך אם היו סמוכים לחומה שבימי יהושע, וע"כ שנקטו לעיקר דכל שסמוך לכרך קורא בט"ו.

ומ"מ נראה עיקר דכל הסמוך לכרך קורא בט"ו, וכך נהגו בירושלים מקדם. ולפי"ז יש לקרוא בט"ו ברמות כיון שמן הבתים האחרונים ברמות ארזים יש פחות מק"מ עד לבתים בליפתא מצד אחד ולבנינים שבהר חוצבים מאידך. אך אף אם נניח שיש לחוש בזה לדעת החזו"א דכל שיש קמ"א אמה הפסק קורא בט"ו מידי ספק לא יצאנו.


ב

בדין נראה

 

 הנה נראה פשוט דדין נראה כדין סמוך בענין זה דאם בעינן סמוך לחומה ה"ה דבעינן נראה עם החומה ואם מודדין מבית אחרון של הכרך לענין סמוך ה"ה לענין נראה, ולפי"ז פשוט דברמות יש דין נראה עמו. ואף שראיתי בשו"ת מנחת יצחק חלק ח' סימן ס"ב שכתב דאפשר דבנראה בעינן לכו"ע מן החומה לא ידעתי מה יסודו וטעמו ונראה יותר דהא בהא תליא.

ועוד נתבאר לעיל דבדין נראה לא בעינן תוך מיל אלא אפילו יותר ממיל כל שנראה עמו קורא בט"ו כהכרעת המשנ"ב.

ומתוך בתים רבים ברמות ד' ורמות פולין רואים חלקים של העיר העתיקה, אלא שרבים מפקפקים אם יש בזה דין נראה כיון שכתב המאירי (מגילה ב' ע"ב) דצריך שיהא נראה להדיא ויש להסתפק טובא אם ראיה מרחוק וע"י מאמץ נחשב נראה להדיא, אך בפאת השלחן בהלכות ארץ ישראל סימן ג' ס"ק ל"ד כתב דנהגו לקרוא את המגילה בצפת בשני הימים כיון שהיא נראית מטבריה, ולכאורה ברור דראית צפת מטבריה ברורה פחות מראית שכונת רמות מן העיר העתיקה בירושלים דהמרחק בין צפת לטבריה כפול מן המרחק שבין רמות לירושלים, וא"כ ברור שלפי"ד פאה"ש לשכונת רמות יש דין נראה, ומ"מ מידי ספק לא יצאנו בזה.

והנה בזבחים קי"ח ע"ב לגבי המבואר במשנה (שם קי"ב ע"ב) דכשבאו לשילה קדשים קלים נאכלים בכל הרואה, האם צריך לראות את כולו או ברואה מקצתו סגי, ונסתפקו עוד "עומד ורואה יושב ואינו רואה, עומד על גבי הנחל ורואה בתוך הנחל ואינו רואה" ולא איפשטא. וכיוצא בכ"ז יש להסתפק בענין נראה בני"ד. אך כמובן שאין לדמות מילתא למילתא. ומ"מ להמבואר בפאת השלחן נראה דגם ברמות יש דין נראה לקרוא בט"ו.

אמנם באמת תימה לומר דכל שנראה מרחוק הוי בכלל נראה עמו דהלא אדם בינוני יכול לראות ביום בהיר עשרות ק"מ, ופשוט דמה שרואים ממרחק עצום אינו בכלל נראה עמו, וכבר כתב המאירי שם דנראה עמו היינו שטפל לו כמו "חברון ובנותיה", וא"כ פשוט דמה שרואים מראש הגבעה למרחק עשרות ק"מ אינו בכלל נראה עמו.

ומ"מ נראה דשכונת רמות הוי בכלל נראה עמו, דהנה נראה פשוט דכל גדר נראה עמו אינו תלוי אם רואים את רמות מן העיר או את העיר מרמות אלא אם יכולים את שניהם מנקודה כלשהי שבין שניהם, דזה פשטות ענין נראה עמו. ויש נקודות רבות ברחבי העיר שמהם רואים להדיא את שכונת רמות ואת רוב העיר, וגם חלק מן העיר העתיקה. סו"ד נראה עיקר דגם משום דין נראה עמו יש לקרוא בשכונת רמות בט"ו.


 

 

ג

בגדר עיר

 

והנה הגרש"ז אוירבאך זצ"ל פסק לקרוא בט"ו בלבד ברמות ובביה"ח הדסה עין כרם וטעמו ונמוקו דכל השייך לפי החוק והמציאות המוניציפלית לעיר אחת הרי הוא עיר אחת גם מצד ההלכה, וכל דיני עיבור העיר והחומה נאמרו רק במה שחוץ לעיר ושבין עיר לעיר אבל לא בין שכונות העיר ובתיה וכיון שרמות ועין כרם וכדו' שייכות לירושלים לגבי שירותיה העירוניים וארנונה ועירוב אחד יש להם וכדו' דינה כירושלים לקרוא בט"ו.

אך מדברי הריטב"א והר"ן בריש מכילתן דהנראה עם הכרך דינו ככרך מיירי במשתתף עמו בעניניו, לכאורה מוכח דלא כסברא זו דאף שמשתתף עם הכרך בעניניו מ"מ אינו קורא בט"ו אלא בנראה עמו. אמנם יש לטעון דאין גדר משתתף עמו כגדר עיר אחת ממש, ובני"ד דשכונת רמות הוי כחלק של העיר ירושלים לכל דבר וענין עדיף טפי. מ"מ לפי פשטות ההבנה משמע מדברי הראשונים שלא כסברת הגרשז"א. (וע"ע בשעה"צ סי' תרפ"ח ס"ק ה').

וגם מדברי הלשט"ג הנ"ל יש לכאורה סתירה לסברת הגרש"ז דבתו"ד כתב דמי שחוץ לתחום העיר אין דינם כבני העיר אף שגם הם מאנשי העיר. הרי דאף שהם מאנשי העיר אין דינם כדין העיר כיון שהם חוץ לתחומה, ואף שיש לדחוק גם בזה ולטעון דלשון אנשי העיר אין ענינה כעיר אחת בזמנינו, נראה יותר להסיק מראשונים אלו דלא כסברא הנ"ל.


ד

ריבוע העיר

 

והנה הלכה פשוטה בדין תחום שבת דמודדין מריבוע העיר ולא מבתיה בלבד וכמבואר בשו"ע סימן שצ"ח סעיף א', ולכאורה נראה דה"ה לענין מקרא מגילה ומצות פורים דיש למדוד מריבוע העיר דמסתבר דלכל ענין גבול העיר נמדד מריבועו ולא משל כל בית ובית, ואין ראיה ממש"כ החזו"א בסימן קנ"ג סק"א דלא מודדין מריבוע הכרך, דלשיטתו דמודדין תחום שבת מן החומה ודאי אין נותנין ריבוע לחומה דדין ריבוע בעיר נאמר ולא בחומה אבל אפשר דאף לשיטתו נותנין ריבוע לעיר שהתרחבה מחוץ לחומה לענין דין עיבור העיר וכיון שכבר הוכח ונתברר שרמות נכנסת לריבוע של ירושלים שבין נוה יעקב לגבעת שאול מסתבר דהוי בתוך עיבור העיר וקורין בו בט"ו.

ונראה עוד דאם באנו לחלק בין תחומין למגילה ולומר דאין דין ריבוע במגילה אין זה אלא משום סברת הטו"א הנ"ל, דבמגילה הכל תלוי במרחק המציאותי בין מגורי האנשים כדי שלא יהיה חוכא ואטלולא, אך לפי"ז ודאי מודדין מן הכרך ולא מן החומה וא"כ הוי תרי חומרי דסתרי להדדי, ומשום כך נראה יותר דגם מטעם זה יש לקרוא בט"ו.


ה

עירוב

ובשתא דא הורה הגרי"ש אלישיב לתקן עירוב מעולה בין רמת שלמה לרמות ופסק דמהני העירוב לצרף את רמות לרמת שלמה (שיש ממנה רצף של בתים לירושלים) והבד"ץ של העדה החרדית הוסיפו לתקן ועשו גדר ממש בין רמות א' לסנהדריה ופסקו דעל ידו קורין בט"ו.

ואף שרבים וגדולים פקפקו אם מהני צורת הפתח לענין מגילה וכמ"ש מו"ר בשו"ת דברי יציב או"ח סימן רצ"ה וכך הביאו בשם הקה"י ועיין במועדים וזמנים ח"ב סימן קפ"ה שהאריך להוכיח דלא מהני צורת הפתח לענין מגילה דאין לדמות מגילה לדין רשות היחיד דצורת הפתח עושה רשות אבל אינה עושה עיר.

אך באמת מהני צורת הפתח גם לשאר דיני תורה, כגון בכלאי הכרם דמהני צורת הפתח להיות מחיצה להפסיק כמבואר בעירובין י"א ע"א ובתוס' שם ו' ע"א (וראה חזון איש כלאים סימן ו' דאף שלכאורה השמיט הרמב"ם דין זה אין זה משום דלא ס"ל אלא שהכלילו בדבריו עי"ש), וכ"כ הגרעק"א על הרמב"ם שם (מהדורת ש"פ עי"ש) וכן לענין דפנות הסוכה מהני מה"ת צה"פ כמבואר בר"ן ריש סוכה, ועיין בה"ל סי' שס"ב.

ואף לדברי הפמ"ג בסימן שס"ג שהסתפק אם צה"פ מהני מה"ת או רק מדרבנן (ולכאורה דבריו תמוהים מהני סוגיות דכלאים וסוכה) נראה דגדר ממש בודאי מהני ואף צה"פ בעומד מרובה על פרוץ דמהני אף לשיטת הרמב"ם מד' רוחות כמבואר בהלכות שבת פי"ז הכ"א מהני לכל דבר וה"ה לענין מגילה. ואם באנו לחלק דבמגילה שאני דתלוי במציאות של קרבה מקומית ולא בדיני מחיצה שוב נראה דמן הכרך מודדין ולא מהחומה כנ"ל.

סו"ד נראה נטיית הלב דצה"פ דמהני מה"ת מהני אף למגילה ועכ"פ ספק גדול יש בזה.


ו

סמיכות רמות לקבר שמואל הנביא

ונראה עוד טעם נוסף לקרוא בט"ו ברמות דהלא רמות סמוך ונראה לקבר שמואל הנביא והרי מקום קבורתו בעיר רמה שם ביתו ובדברי הנביא נקרא רמתיים צופים (שמואל א' א' א') ומן הסתם היתה עיר זו מוקפת חומה בימות יב"נ וכמבואר בירושלמי פרק קמא דמגילה ב' ע"ב דהערים שבסביבות ירושלים מוקפין חומה היו ועוד מבואר שם דכל הערים הנזכרות בספר יהושע מוקפין היו והרי גם העיר רמה מוזכרת שם (יהושע י"ט ל"ו). ובימינו יש שם ישיבה ויושבים בה עשרה בטלנים ואף שיש לפקפק בזה מכמה צדדים מ"מ חזי' לאיצטרופי לכל הספיקות הנ"ל ודו"ק בזה.


ז

שיטות החזו"א להלכה

והנה ידוע שהגרי"ש אונגר שליט"א (זצ"ל) שבצעירותו היה רב בגבעת שאול בירושלים העיד שהחזו"א הורה לו לקרוא בט"ו בגבעת שאול אף שהיתה מרוחקת מן החומה יותר מאלפיים אמה, וכך שמעתי מפיו בשם החזו"א, ולכאורה הוראה זו סותרת את המבואר בחזו"א כנ"ל.

ונראה דיש לסמוך להלכה על עדות זו ואף שמצינו בכ"מ דלא סמכו על עדות על הנהגת הגדולים נגד הכתוב ומפורש בספריהם יעויין מש"כ החזו"א או"ח סימן ל"ט אות י"ב על דברי התשובה מאהבה שהנוב"י חזר בו משיטתו בהגדלת השיעורים כאשר פשטה בת שחוק על פניו כשטען כנגדו שמכיון שמשכמו ומעלה גבוה הוא מכל העם גם אבריו גדולים ביותר וכתב החזו"א דאין זה ראוי להעלות על הכתב, דאם חזר בו הנוב"י היה זה לראשית חובתו להודיע זאת בשער בת רבים, אלא ע"כ שחק הנוב"י עליו בביטול ובגיחוך, וע"ע שם בענין שיטת בעל התניא בכתמים בשיעור גריס דאין לקבל דברי מי שאומר שחזר בו דחלילה שהיה מכשיל ישראל ולא מודיע חזרתו, ובנובי"ת יו"ד סימן ל' כתב הגר"ש לנדא לדחות בתוקף עדות מי שאמר שהנוב"י חזר בו מהיתר דג מסויים וחזר לאסור אותו. הרי לן כמה דוגמאות שאין לקבל שמועתו של הטוען על גדול בישראל שחזר בו מכחא דהיתירא.

אך כ"ז אינו ענין לני"ד דזה ברור ופשוט דאם גדול כתב תשובה להתיר את האסור דמוטל עליו לפרסם איסורו בשער בת רבים כדי שלא להיות מחטיא את הרבים וכעובדא דהנוב"י בדג ושיעור גריס בכתמים וכן בענין השיעורים דלפעמים נוגע גם לקולא. ועוד דאף אם נוגע רק לחומרא בדבר הנוגע לכל בית ישראל והוא עיקר ושורש במצוות רבות פשיטא דאם חזר בו היה זה לראשית חובתו לפרסם דעתו, אבל בני"ד נראה דאף דס"ל בסברא דבעינן סמוך לחומה מ"מ לא פסיקא ליה מילתא לשנות משום כך את מנהג ירושלים עפ"י גדולי הדור לקרוא בט"ו בשכונות החדשות, ואפשר עוד דמטעם אחר ס"ל דיש לקרוא בט"ו באחד מסברות הנ"ל.


ח

דין ספק ספיקא בברכה ובמצוה

ונראה לפי כל המבואר דמעיקר הדין יש לקרוא בט"ו, אך גם אם נפקפק במקצת המסקנות הנ"ל, נראה דמ"מ הוי ס"ס לחיובא לקרוא בט"ו דבכל אחד מספיקות הנ"ל יש נטיה גדולה לצד החיוב ומ"מ הוי ס"ס, ומשום כך יש לקרוא בט"ו עם ברכה. דהלא כבר כתב המשנ"ב בשעה"צ סימן תפ"ט ס"ק מ"ה דבס"ס לחיובא ספק ברכות להחמיר. (ואף שסתר דבריו בסימן רט"ו ס"ק כ' הארכתי ליישב דבריו במק"א, ומ"מ נקטו הפוסקים דבס"ס לחומרא הוכרע הדין ומברכינן כמבואר בשו"ת כהונת עולם סימן מ"ח ובשו"ת מכתם לדוד וכמו שהביא החיד"א בעין זוכר סימן ל"ג ועיין עוד בשו"ת חקרי לב יו"ד סימן ק"ל ובשו"ת רב פעלים ח"א יו"ד סימן כ"ח). ובאמת נראה דאף שאמרו חכמים דין הספק מוקף שיקרא בשני הימים מ"מ אין זה אלא בספק דכיון דאין כאן הכרעה לכאן או לכאן ונמצא שיבטל מצוה זו לגמרי כמ"ש הר"ן מגילה ב' ע"א, ומשו"כ אמרו בספק מוקף שיקרא בשני הימים, אבל היכא שיש ס"ס לצד אחד ודאי יש לפסוק כדין ס"ס בכל מקום דלא אמרו שספק קורא בשני הימים לעקור כל דין הכרעת הספק שבתורה כך נראה פשוט לענ"ד.

ואף שיש לכאורה לדון בני"ד כדין ס"ס בדשיל"מ שנחלקו בו הפוסקים, ואף כאן הו"ל כדשיל"מ כיון שיכול לקרוא בי"ד ויוצא בו יד"ח בדיעבד, מ"מ נראה יותר דאין זה כדשיל"מ, כיון שלא אמרו שיקרא בי"ד אלא בדיעבד גמור במקום ספק אבל מוקף הקורא בי"ד ביטל מצות חכמים ובודאי צריך לכתחלה לקרוא בט"ו ולברך על קריאתו. ויתירא מזו כתב הגרצ"פ במקראי קדש בשם הגרי"ל דיסקין דרק בספק יוצא בי"ד ולא כשאינו ספק, ובאמת הפר"ח דחה מהלכה את כל דברי הירושלמי דמוקף יוצא בי"ד וס"ל דאין זה דעת גמ' דידן ומשום כ"ז נראה דאין זה כדשיל"מ שהחמירו בו בס"ס.

ועוד דבכל עיקר דין ס"ס בדשיל"מ נחלקו בו טובא ורבים מן הפוסקים שנקטו דאזלינן בו לקולא אף בדשיל"מ ומשום כ"ז נראה דיש לקרוא ברמות בט"ו בברכה.


ט

 

ובאמת יש להסתפק בגדר נראה עמו דאף דמסתבר דאין הכונה שנראה ממנו כמו שנתבאר דנראה פשוט דהנקודה שממנו יש להביט הוא מחוץ לכרך ומחוץ לנראה עמו, עדיין יש להסתפק, האם די במה שאפשר לראות גם את הכרך וגם את הנראה עמו ממקום שלישי שממנו אפשר לראות את שניהם זה מימין וזה משמאל הרואה, או שמא צריך ראיה אחת ובמבט אחד רואים את שני הערים, הכרך והסמוך לו ובראיה זו נראה הכרך כעיקר והעיירה הסמוכה אליה טפילה לה.

ושוב שמחתי בראותי שכיוונתי לדעת אחד מרבותינו הראשונים בספר המאורות בריש מסכת מגילה שכתב "ויש מפרשים דנראה אפילו יותר ממיל. מיהו נראה עמו נראה לפרש נראה שהוא עמו כלומר שנראה מרחוק לאדם שהוא דבוק לו ואעפ"י שאינו סמוך תוך אלפיים אמה. דיקא נמי דקתני נראה עמו ולא אמר נראה ממנו".

הרי לן להבחין בין נראה עמו לנראה ממנו, ועיקר שיטתו דכל שנראה ממקום מסוים ואף מקום רחוק שדבוק לכרך ונטפל לו הוי נראה עמו.

ולכאורה נראה לפי שיטתו בשכונת רמות ודאי לא הוי נראה עמו לגבי ירושלים העתיקה, אך פשוט דאם צריך נראה עם הכרך ולא נראה עם החומה, דשכונה זו אכן הוי בכלל נראה עמו, ודו"ק בכ"ז.

ומ"מ נראה עיקר דגם מדין נראה עמו יש לקרואתה ברמות בט"ו. ואף אם נפקפק בהנחה זו ודאי דמידי ספק לא יצאנו.

 

אסתר מן התורה מנין

"אסתר מן התורה מנין, שנאמר ואנכי הסתר אסתיר פני" (חולין קל"ט ע"ב).

שונה נס פורים מכל שאר הנסים והנפלאות שנצטווינו להעלותם על נס ולעשות להם זכר, בין אלה שמה"ת כגון יציאת מצרים, קריעת ים סוף, מעמד הר סיני וענני כבוד שבמדבר, שלשמם וזכרם חוגגים אנו שלש רגלים בשנה, ובין אלה שמדרבנן כגון נס פך השמן בחנוכה. כל אלה נסים ונפלאות למעלה מדרך הטבע ועל ידם יודעים אנו שהקב"ה לבדו שליט בעליונים ותחתונים והוא משדד מערכות שמים וארץ למען עמו ישראל.

בפורים לא היה כל נס למעלה מדרך הטבע, לא נס גלוי אלא נס נסתר, לא למעלה מן הטבע אלא בתוך מסגרת הטבע, לא נס הפותח לבבות ערלים אלא נס שרק לבבות פתוחים יראוהו.

ועל זה אמרו חז"ל אסתר מן התורה מנין שנאמר ואנכי הסתר אסתיר!

וחשוב נס זה לאין ערוך לחזק לבבנו בגלות המרה והארוכה, כאשר נסתם כל חזון ואין אתנו נביא, כאשר אין אנו זוכים לראות את ארובות השמים נפתחים ולא ימים ונהרות נקרעים לעינינו, כאשר הסתר פנים אופף אותנו מכל עבר, חשך, ענן וערפל. נזכור את נס פורים שבו לא ראינו נסים גלויים אך ראינו השתלשלות מופלאה של עניינים טבעיים המצטרפים זה אל זה הפלא ופלא עד שנהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם.

בפורים ראינו איך הקב"ה מכוון את כל הדרכים, מוליך את כל המהלכים, בדרך מופלאה ונפלאה להביא ישועה גדולה לעמו ישראל, ודרך פלא נהפך הדין לרחמים וממכה עצמה התקין רטיה. כל מה שנראה היה כאסון וחורבן התברר כישועה ורחמים.

המן הרשע הפיל פור וגורל בחודש אדר חדש מותו של משה רבינו ושמח שמחה גדולה, כי חדש זה רע לישראל, כך חשב בלבו. ולא ידע שחדש זה זמן לידתו של משה רועה ישראל ויום סגולה הוא.

המן הרשע עשה עץ גבוה חמשים אמה לתלות את מרדכי, ולא ידע שלעצמו הכין עץ זה, "בור כרה ויחפרהו ויפול בשחת יפעל".

ראה נא מה שאמרו חז"ל (מדרש משלי י"ט כ"א) "מהו דכתיב רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום, רבות מחשבות בלב איש זה המן הרשע שהיה מחשב בלבו ואומר למחר אני משכים ואומר למלך מעשיו של מרדכי והוא משליחו לידי, והוא לא היה יודע שמחשבתו של מקום קודמת לשלו דכתיב ועצת ה' היא תקום".

ובשם משמואל (תצוה תרע"ב) כתב בשם הצדיק רבי בונם מפשיסחא דאין הרבותא דעצת ה' תקום נגד מחשבת הרשע, דזה פשיטא ואין בו כל רבותא, אלא אף זו שלפעמים עצת ה' תקום ע"י רבות מחשבות שבלב איש, והרשע בגובה אפו חושב מחשבות על ה' ועל משיחו ואין הוא יודע שאיננו אלא כלי משחק ביד ה' להביא על עצמו אבדון וחורבן.

וכך ביאר השמ"ש דאי אפשר שיבנה בית המקדש בלי שיקדם לה מחיית זכר עמלק, וכיון שבזמן בית שני לא היה מלך בישראל להלחם בעמלק היה זה עצת ה' שהמן שהיה מזרע אגג מזרע עמלק יחשוב מחשבת להשמיד ולהרוג וישוב עמלו בראשו ועל קדקדו חמסו ירד כדי להכרית זרע עמלק ויבנה בית המקדש.

וכך השתלשלו מאורעות נפלאים, כולם בדרך הטבע, ונצטרפו זה לזה למארג נפלא של השגחה פרטית ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים.

וזה פשר המנהג שהביא המחבר בסימן תר"צ סעיף י"ז "מנהג כל ישראל שהקורא קורא ופושט כאגרת להראות הנס". דיש לפרוס את המגילה כאגרת כדי להראות הנס, דרק כאשר סוקרים את כל המגילה בסקירה אחת מתחילתה ועד סופה ורואים את השגחת ה' סוף מעשה במחשבה תחילה רואים את נס פורים, ולא כאשר קוראים כל יריעה בפני עצמה.

ולימוד זה לראות את הנס שבטבע ואת אור האמונה המתנוצץ בחשכת הגלות חשוב הוא לדורות, ומשום כך ביקשה אסתר ממרדכי ומן הסנהדרין "קבעוני לדורות" וכן ביקשה "כתבוני לדורות" (מגילה ז' ע"א). כי לדורות הבאים לימים של הסתר פנים אין כמו מקרא מגילה לחזק ברכיים כושלות וידיים רפויות.

ראה נא מנפלאות רמזי המגילה שגילה האר"י החי בפרי עץ חיים שער הפורים פרק ו', ומקצת דבריו שם נתפרשו בקדושת לוי על פורים קדושה ה'. הן שם ה' לא הוזכר אף פעם אחת בגלוי במגילת אסתר, אך שמות רבים באו בה בהסתר וברמז. "יבא המלך והמן היום" ראשי  תיבות הוי"ה ביושר, "כל זה איננו שוה לי" שם הוי"ה בהיפוך. "כי כלתה אליו הרעה" הוי"ה ביושר. גילה האריה"ק דשם הוי' ביושר מעורר מדת הרחמים, כאשר במהופך מתעוררת על ידו מדת הדין. אסתר אמרה יבא המלך והמן היום כדי לעורר מדת הרחמים על עמה ועל מולדתה, המן הוא זה שאמר כל זה איננו שוה לי, ועל ידו התעוררה עליו ועל חבר מרעיו מדת הדין "כי כלתה אליו הרעה"- מדת הדין עליו ומדת הרחמים על ישראל.

ונראה להוסיף נופך בדברי חכמים וחידותם דמתחילה כתיב "יבא המלך והמן היום" ראשי תיבות הוי-ה, ואזי עדיין לא ראו את ישועת ה', ושוב כתיב כי כלתה אליו הרעה סוף תיבות הוי-ה, ובפסוק זה כבר התחילו לראות את ישועת ה' ונהפוך הוא, וזה רמז שסוף מעשה במחשבה תחילה וטוב ראשית דבר מאחריתו, ובסופו של דבר ראו עין בעין שגם תחילת הענין לא מצד מדת הדין היה אלא מצד מדת הרחמים המושפע משם הוי-ה, ודו"ק כי הדברים עמוקים.

וזה כל ענין מגילת אסתר, מגילה מלשון גילוי ואסתר מלשון הסתר (כמבואר בחולין קל"ט), ע"י המגילה יוצא ההסתר לגילוי.

ובדרכינו יש ליתן טעם ותבלין למנהג ישראל ללבוש מסכות ולהתחפש בפורים. ונראה שזה על שם הכתוב "ואנכי הסתר אסתיר פני" וכשם שהקב"ה הסתיר פניו ופסוק זה רמז למגילת אסתר, נוהגין אף אנו להסתיר פנינו בפורים.

וזה מזמן אמרתי שלכן אין קורין הלל בפורים, ואמרו חז"ל (מגילה י"ד ע"ב) קרייתא זה הילולה, ולכאורה תמוה, וכי למה לא נאמר הלל בגלוי ומה ענין יש לצאת ידי חובה בהסתר ולדמות כאילו קריאת המגילה הלל היא, והלא אין המגילה לא הלל ולא שיר, לא שבח ולא הודיה, אלא סיפור דברים בלבד.

אלא שביום זה שכל כולו הסתר אף הילולו בהסתר, ועל זה אמרו קרייתה זה הילולה.

 

תמחה את זכר עמלק

הנה ברור לכל בר דעת שמלחמה זו, מלחמת עמלק, לא מלחמת חרב וחנית מגן ורומח בלבד היא, מלחמה רוחנית יש כאן שהרי "מלחמה לה' בעמלק מדור דור" אמר הכתוב (שמות י"ז ט"ז).

ואף בזמן הזה כשאין אנו יודעים מי הוא עמלק והיכן הוא, אנו נלחמים בו מלחמת ה', כי עמלק לא רק עם הוא אלא "קליפה" ושורש כוחות הטומאה והאופל. ומדברי הגר"א (ספר לקוטי הגר"א נ"ו ע"ב) למדנו כי עמלק ר"ת עמרם, משה, לוי, קהת, כי תמצית עם ישראל שבט לוי הוא, תמצית של לוי קהת ובניו נושאי ארון ה', תמצית קהת עמרם, ותמציתה של היהדות כולה הוא משה רבינו. ועמלק נלחם נגד התמצית שבתמצית ובא לעקרה מן העולם. עוד זאת גילה הגר"א שסופי תיבות ארבעת השמות הנ"ל מיתה, דעמלק בא ללחום נגדם אך סופו של דבר הם אשר יגרמו לו מיתה ואבדון וימחוהו מתחת השמים.

אכן נדרשת התבוננות, כיצד ניתן להילחם באויב שאינו נראה. והנה מכללי המלחמה שכאשר מזהים את האויב יש להשמידו ולהרגו, אך כאשר אין אפשרות לזהותו צריך לפגוע בתשתיותיו ולמנוע ממנו חפצו ויכולתו להלחם. על כן כדי להלחם בעמלק צריך להתבונן מהיכן שואב הוא את כחו וחיותו. והנה אמרו חז"ל (ע' סנהדרין ק"ו ע"א) "וילחם עם ישראל ברפידים, שריפו עצמן מדברי תורה" הרי שכל כחו של עמלק ויניקתו מרפיון ידיהם של לומדי תורה, וא"כ ברור שרק בחיזוק התורה בידינו לשבור את כחו.

והנה במלחמת עמלק אמרו חז"ל (ילקו"ש רמז רס"ה) "ר' אליעזר אומר מה ת"ל וגבר ישראל ומה ת"ל וגבר עמלק, אלא כל זמן שהיה מגביה ידיו כלפי מעלה הקב"ה זוכר את ישראל, שעתידין ישראל להגביר בדברי תורה שהן עתידין להנתן על ידיו, וכשהוא ממיך את ידיו עתידין ישראל להמיך בדברי תורה" הרי שידי משה מסמלות את גבורת התורה.

והנה במסכת ב"ב דף מ"ו ע"ב מצינו "עמלק סימן", ולכאורה יפלא שחז"ל השתמשו לסימן בש"ס בעמלק שר"י שאנו מצווים למחות את שמו. אכן כבר עמד בזה הגאון יעב"ץ בהגהותיו שם וכתב "דכל מה דאסר רחמנא שרי להכניס מנוול לביהמ"ד לשבר כחו ולהוציא ממנו ניצוץ קדושה שיש בו"!

ומדבריו למדנו שאכן רק ע"י הגברת קול התורה בבתי כנסיות ובתי מדרשות יכולים אנו לנהל את מלחמת ה' בעמלק מדור דור לשבר כחו ולמחות את זכרו כדי שיהא שמו יתברך שלם וכסאו שלם.

תגיות: