פתיחה לספר דברים – דרך חיים תוכחות מוסר

מרן הגאב"ד שליט"א
  • Print

"אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל" (א' א').

"אלה הדברים אשר דבר משה וגו' וכי לא נתנבא משה אלא זה בלבד והלא הוא כתב את כל התורה כולה שנאמר ויכתוב משה את כל התורה הזאת (דברים לא ט') מה תלמוד לומר אלה הדברים מלמד שהיו דבר תוכחות" (ספרי).

 ספר זה רוב רובו דברי תוכחה ומוסר, וכבר הפליגו חכמי הדורות בסגולת הקריאה בחומש זה, עיין בפרי צדיק (פרשה זו) בשם היהודי הק' מפרישסחא שבכל יום ויום היה לומד במשנה תורה ואמר שחומש זה ספר מוסר הוא, ובספר זכרון זאת להרה"ק מלובלין כתב לפרש "אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל", כל מה שכתוב בספר זה מדבר אל כל אחד ואחד מישראל, בכל מקום ובכל זמן, וכל אחד מישרלא ימצא בו הנצרך אליו לפום דרגא דיליה. וכ"כ הנצי"ב בהעמק דבר בהקדמה לחומש דברים "המדקדק יפה בדברי המוסר שבזה הספר שיצא מפי משה רבינו ברוח קדשו ימצא כל איש לפי ערכו דבש וחלב עד שגם יהושע רבן של ישראל השקיף בזה הספר תמיד. ומזה יתבונן כל אחד לפי כחו וימצא דרך ישר להלוך נכחו לפי הליכות עולם לו, ואור זה הספר יהי נר לרגלו".

 וכיון שכן עלינו להתבונן בתחילת הספר וללמוד ממנו את תורת התוכחה, נתבונן בדרכו של משה רבינו ונלמד ממנו על דמותו ודרכו של מוכיח בישראל. לא דבר קל הוא להיות מוכיח בישראל, וכבר אמר רבי אליעזר בן עזריה (ערכין ט"ז ע"ב) "תמיהני אם יש בדור הזה מי שיודע להוכיח". עבודת התוכחה חכמה היא ומלאכה היא ולא כל אחד יודע להוכיח, אך עוד אמרו שם "אמר ר' טרפון תמיהני אם יש בדור הזה מי שמקבל תוכחה", ולא ידענו האם הקולר תלוי בצואר העם שאינו מקבל תוכחה ומשו"כ אין מי שיודע להוכיח בדרך שהתוכחה תפול על אזנים כרויות, או שמא הקולר תלוי בצוארי המוכיחים שאינם יודעים להוכיח ומשו"כ אין בדור הזה מי שמקבל תוכחה. אמנם רש"י בערכין שם כתב "מי שיודע להוכיח דרך כבוד שלא יהיו פניו משתנין" הרי שאמר רבי אליעזר ב"ע שהוא תמה אם יש בדור הזה מי שיודע להוכיח כראוי בדרך כבוד, בחמלה וברחמים. אין הדבר תלוי אלא במוכיח עצמו.

 שכך דרך התוכחה הראויה לא מתוך כעס והקפדה אלא באהבה בחמלה וברוך.

 ראה נא בספרי (פרשה א') שם נשנו הדברים בסגנון אחר "אמר רבי טרפון העבודה אם יש בדור הזה מי שיכול לקבל תוכחה אמר רבי עקיבא העבודה אם יש בדור הזה ידוע היאך מוכיחים אמר רבי יוחנן מעידני עלי שמים וארץ שיותר מחמשה פעמים נתקנתר עלי רבי עקיבא לפני רבן גמליאל ביבנה שהייתי קובלני עליו והיה מקנתרו ויודע אני בו שהיה מוסיף בי אהבה לקיים מה שנאמר אל תוכח לץ פן ישנאך הוכח לחכם ויאהבך" (משלי ט' ח'). ומן הדברים האלה משמע שאמר רבי טרפון שאין בדור הזה מי שמקבל תוכחה, ועל דבריו ענה רבי עקיבא דאין זה אלא משום שאין מי "שיודע היאך מוכיחים", וכן דרכו של רבי עקיבא בתוכחתו שהיה מוסיף אהבה כמבואר.

 וכך משה רבינו אדון הנביאים כשבא להוכיח לישראל בספר זה, לא במקל חובלים הכה על קדקדם אלא ברמז ובמליצה פתח דבריו וכדברי רש"י (א' א') "לפי שהן דברי תוכחות ומנה כאן כל המקומות שהכעיסו לפני המקום בהן לפיכך סתם את הדברים והזכירן ברמז מפני כבודן של ישראל", משום כבודן של ישראל לא דיבר אליהם אלא ברמז ובחידות, והוסיף להם אהבה יתירה בדברו אתם.

 ולא זו בלבד אלא מנהג כפול נהג בהם, מצד אחד הוכיחם על חטאתם ועל פשעם, והזכיר את כל המקומות שבהם עברו על רצון ה', ומאידך עמד בשער כדי ללמד זכות על בני ישראל ולעורר עליהם רחמי שמים.

 וכך אמרו חז"ל (דברים רבה א' ב') אמר הקב"ה, כביכול משה הוכיחנו אחר ישראל, והוכיח ישראל אחרי, לישראל אמר אתם חטאתם, להקב"ה אמר למה ה' יחרה אפך בעמך וכו'", וכך מצינו בפרש"י (א' א') ודי זהב 'הוכיחן על העגל שעשו בשביל רוב זהב שהיה להם שנאמר וכסף הרביתי להם וזהב עשו לבעל", מחד גיסא הוכיחן על מעשה העגל שעשו, ומאידך הבליע בדבריו למוד זכות שלא חטאו בעגל אלא בשביל רוב זהב שהיה להם.

 וזה דרכם של גדולי ישראל צדיקי אמת בהוכיחן את צאן קדשים, כשושבינא דמלכא ושושבינא דמטרוניתא גם יחד, כך נהג הקנאי הגדול פנחס בן אלעזר בקנאו קנאת ה' צבאות בהרגו את כזבי בת צור וזמרי בן סלוא נשיא שבט בישראל, ועשה פלילות עם קונו (סנהדרין פ"ב ע"ב) לעורר על ישראל רחמי שמים, מצד אחד קנא קנאות ה', ומאידך כל כונתו לכפר על בני ישראל, מלאכי השרת בקשו לדחפו (כמבואר שם בגמ') עד שאמר להם הקב"ה "הניחו לו, קנאי בן קנאי הוא, משיב חמה בן משיב חמה". ונראה בביאור הדברים, מלאכי השרת גם הם אינם בוחנים כליות ולב, הם חשבו שכל קנאותו ממדת הכעס ומשו"כ בקשו לדחפו, עד שהעיד עליו יודע תעלומות שאמנם קנאי בן קנאי הוא, אבל גם משיב חמה בן משיב חמה. וכבר הארכתי במקום אחר בביאור מעלתו של קנאת פנחס בדרך זה (עיין מנחת אשר במדבר מאמר "ויכפר על בני ישראל").

*           *           *

 מה גדול זכותו של כל מי שמלמד זכות על בני ישראל ומה נשגבו דברי חז"ל בשבחן של גדולי עולם שמסרו נפשם ללמד זכות ולעורר רחמי שמים על ישראל.

 ראה מה שאמרו (שמו"ר כי תשא פרשה מ"ג א') "ויחל משה כך פתח ר' תנחומא בר אבא (תהלים קו) ויאמר להשמידם לולי משה בחירו עמד בפרץ לפניו, אמר ר' חמא בר חנינא הסניגור הטוב מסביר פנים בדין משה אחד משני סניגורין שעמדו ללמוד סניגוריא על ישראל והעמידו פנים כביכול כנגד הקדוש ברוך הוא, משה ודניאל, משה מנין שנאמר לולי משה בחירו וגו' דניאל מנין שנאמר (דניאל ט' ג') ואתנה את פני אל ה' האלקים לבקש וגו', אלו שני בני אדם שנתנו פניהם לנגד מדת הדין לבקש רחמים על ישראל ר' ברכיה אמר שתים אחת בשם רבינו ואחת בשם ר' שמואל בר נחמן רבינו אמר למה הדבר דומה למלך שהי הדן את בנו והיה הקטגור עומד ומקטרג מה עשה הפדגוג שן בן, כיון שראה אותו מתחיב דחף את את קטיגור והוציאו לחוץ ועמד לו במקומו מלמד על הבן סניגוריא כך בשעה שעשו ישראל את העגל היה השטן עומד ומקטרג בפנים ומשה עומד מבחוץ מה עשה משה עמד ודחף את השטן והוציאו לחוץ ועמד במקומו שנאמר (תהלים קו כג) עמד בפרץ לפניו עמד לו במקומו של פורץ, ר' שמואל בר נחמן אמר עמד בפרץ לפניו, דבר קשה משל למלך שכעס על בנו וישב על בימה ודנו וחיבו נטל את הקולמוס לחתום גזר דינו מה עשה סונתקדרו חטף את הקולמוס מתוך ידו של מלך כדי להשיב חמתו כך בשעה שעשו ישראל אותו מעשה ישב הקדוש ברוך הוא עליהם בדין לחייבם שנאמר (דברים ט' יד) הרף ממני ואשמידם ולא עשה אלא בא לחתום גזר דינם שנאמר (שמות כב יט) זובח לאלקים יחרם מה עשה משה נטל את הלוחות מתוך ידו של הקדוש ברוך הוא כדי להשיב חמתו וכו' מיד התחיל חוגר בתפלה, הוי ויחל משה את פני ה' אלקיו שעמד בקלות ראש לפני הקדוש ברוך הוא לבקש צרכן של ישראל הוי ויחל משה".

 והדברים מבהילים, וגם שמחים ומאירים, זה רצון אבינו שבשמים שאף בחטא העגל שעליו אמרו חז"ל (שבת פ"ח ע"ב) עלובה כלה שמזנה תחת חופתה, ילמד משה סניגוריא עליהם, ויעורר עליהם רחמיו וחסדיו ית"ש, ובנין אב הוא זה לכל המוכיחים בשער שבכל דור ודור, לכל מטיפי המוסר והתוכחה שלצד התוכחה ילמדו גם זכותן של ישראל. וכפי שאמר הקב"ה למשה "הוכיחנו אחר ישראל, והוכיח את ישראל אחרי".