פתיחה לספר שמות – אמונה ובטחון בימי הסתר

מרן הגאב"ד שליט"א
  • הדפסה

 וכך נהגו בני ישראל קדושים בכל דור ודור באורך הגלות שאף בימים קשים של הסתר פנים כאשר החשך כיסתה ארץ התחזקו באמונתם, השליכו על ה' יהבם וציפו לישועה, ואמרתי מאז לפרש מה דאיתא בעבו"ז י"ח ע"א "מצאוהו לרבי חנינא בן תרדיון שהיה יושב ועוסק בתורה ומקהיל קהלות ברבים וס"ת מונח לו בחיקו הביאוהו וכרכוהו בס"ת והקיפוהו חבילי זמורות והציתו בהן את האור והביאו ספוגין של צמר ושראום במים והניחום על לבו כדי שלא תצא נשמתו מהרה וכו' אמרו לו תלמידיו, רבי מה אתה רואה, אמר להן גוילין נשרפין ואותיות פורחות" וכו' ובתוס' שם נתקשו במה ששאלוהו תלמידיו מה אתה רואה ולמה עלה על דעתם שהוא רואה דבר כלשהו, עי"ש, וי"ל דשאלתם לא התייחסה לראית עינים אלא לראית עיני השכל והלב, דהימים היו ימי עברה וזעם ימי ציה וצלמות של גזירות קשות ואבדון ואין לך יום שאין קללתה מרובה משל חברתה והנה גדול הדור אשר אמרנו בצלו נחיה עולה בסערה השמימה וזעקת השאלה והיאוש בקעה מתוך לבם השבור "רבי מה אתה רואה" היש תקוה לאחריתנו הלא כצאן בלי רועה נשארים אנו.

 וענה רבי חנינה בן תרדיון אל יפול רוחכם, ואל ירך לבבכם יש תקוה לאחריתך ויש שכר לפעולתך "גוילין נשרפין", מלכות הרשע יכולה לשרוף ולכלות את גופנו אך נשמת האומה הישראלית אינה בת כליון "ואותיות פורחות", דהנה אדם מישראל נמשל לספר תורה כמבואר בשבת ק"ה ע"ב "העומד על המת בשעת יציאת נשמה חייב לקרוע הא למה זה דומה לרואה ס"ת שנשרף", גופו משול לקלף של הס"ת כמבואר בהקדמה לשו"ת בית הלוי ח"א דגופו של ת"ח הוי כקלף של ס"ת ונשמות ישראל קשורים לאותיות התורה כמבואר במאור עינים פר' ואתחנן ובקדושת לוי פר' במדבר ובנפש החיים שע"ד פי"א וכ"כ הפני יהושע בקידושין דף ל' והביא בשם הזוהר ד"ישראל" נוטריקון "יש ששים רבוא אותיות בתורה" דכל אחד מבנ"י קשור לאחד מאותיות התורה, (ועיין בזה באש דת ח"ז פ"ג) והעומד על המת בשעת יציאת נשמה שבו כלה הגוף והנשמה פורחת הוא כרואה ס"ת שנשרף ואותיות פורחות) וכאשר יעלה רצון לפניו ית"ש יחזרו האותיות ויקבעו במקומם ושוב יקהילו קהילות ברבים שכבר הבטיח הקב"ה כי לא תשכח מפי זרעו. ודוקא הנהגה זו למעלה מן הטבע ומן השכל במסי"נ הביא לחורבן רומי והצלת ישראל כמבואר בעבו"ז (ב' ע"ב בתוס'), בשם "מעשה מרכבה" ד"במעשה דרחב"ת נגזר על רומי חורבן גדול" והדברים נפלאים.

 ובזכות מסירת נפשם של ישראל על התורה אף בימי החשך והסתר הפנים יזכו שהקב"ה יגלה שכינת עוזו ויגאלם ויושיעם לעין כל, ונראה בדרך זה לבאר את מה דאיתא ביומא ל"ז ע"א "דלתותיו של ניקנור נעשה בהם נס והיו מזכירין אותו לשבח" ועוד איתא שם ל"ח ע"א "לפיכך כל השערים שהיו במקדש נשתנו להיות של זהב חוץ משערי ניקנור מפני שנעשו בו ניסים", ויש לתמוה לכאורה דאטו נסים בבית המקדש חידוש יש בהם, והלא עשרה נסים מופלאים נעשו במקדש באופן תמידי כמבואר בפ"ה מאבות מ"ה ועוד מבואר במנחות פ"ו ע"ב דאור השמש לא האיר כלל לתוך המקדש אלא אדרבה אור גדול בקע מתוכו החוצה בדרך נס ועיין עוד במגילה י' ע"ב דהארון לא תפס מקום והי' נס מופלא, וביומא כ"א ע"א מבואר נסים רבים שהיו בבהמ"ק וא"כ למה נמנעו מלהחליף את דלתותיו של ניקנור משום הנס שנעשה בהם. ונראה דהנה מבואר שם מה הי' הנס שנעשה בדלתות אלו "אמרו כשהלך ניקנור להביא דלתות מאלכסנדריא של מצרים, בחזרתו עמד עליו נחשול שבים לטבעו, נטלו אחת מהן והטילוה לים, ועדיין לא נח היום מזעפו, והיה מצטער על חברתה כיון שהגיע לנמלה של עיכו היתה מבצבצת ויוצאת מתחת דופני הספינה", והנה לכאורה נראה שמעשהו של ניקנור היה מעשה של טירוף והתאבדות והלא ידע שלא יוכל לשכנעם לסכן את נפשם כדי להציל את דלתותיו ועוד דניקנור כלל לא דרש מהם שלא להטיל את הדלת לים אלא כרכה ואמר "הטילוני עמה", ומה ירויח מכך שגם הוא ירד למצולות ויטבע בעומקא דתהומא רבא, אלא דבר גדול לימדנו ניקנור בזה דכאשר נחשול עומד עלינו לטובענו יש צורך במסי"נ מעל כל הגיון ומעל כל חשבון, ולימוד זה חיוני הוא לדורות כאשר בימי עברה וזעם, בימים של חושך וצלמות נידמה לנו שהנה נחשולים אדירים שוב עומדים לכלות אותנו ולהטביע את שארית בית ישראל ויקומו מקרבנו "נבונים" אשר ידרשו להקל את משא הספינה ע"י זריקת דלתות המקדש לים, נכרוך עצמנו סביבם ונאמר "הטילונו עמם" כאשר שעשה ניקנור בשעתו, וכדי שנזכור לימוד זה לא שינו את דלתותיו של ניקנור לזהב.

 וחובה זו שומה עלינו בימינו אלו של הסתר פנים באחרית הימים, לאחר שנלקחה מאתנו דלת אחת "שער העבודה" והוטלה לים בחורבן הבית, נכרוך עצמנו בדלת השניה "שער התורה", במסירות נפש מעל כל חשבון, באהבה עזה ובשמחה ללא קץ, עד שנזכה לראות את חברתה מבצבצת ויוצאת מתחת דופני הספינה בשעה שיקויים בנו הבטחת הנביא (ישעיהו מ' ה') "ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדו כי פי ה' דבר" במהרה בימינו אמן.