פתיחה לספר שמות – תורה כאמצעי להשגה

מרן הגאב"ד שליט"א
  • הדפסה

 

 אך מלבד הדרך להגיע לאמונה לאהבה וליראה ע"י התבוננות במעשי ה' הנפלאים מצינו בזה עוד דרך והוא ע"י התבוננות ויגיעה בתורה כמ"ש הרמב"ם בסהמ"צ מצוה ג' "שציוונו באהבתו יתעלה וזה שנחשוב ונתבונן במצוותיו ובמאמריו ופעולותיו עד שנשיגהו ונהנה בהשגתו בתכלית ההנאה וזאת היא האהבה המחוייבת", הרי לנו בתורת הרמב"ם שתי דרכים המוליכים לאהבת ה'. ואפשר, דבאמת מצינו בדברי הרמב"ם שני פירושים ואופנים באהבת ה', ולא רק בדרך להשגתו, דבסהמ"צ שם מדובר מאהבה שבשכל, דהיינו הנאת ההשגה "ונהנה בהשגתו בתכלית ההנאה וזאת היא האהבה המחוייבת", אך בפ"י מהלכות תשובה ה"ג כתב "וכיצד היא האהבה הראויה, הוא שיאהב את ה' אהבה גדולה יתירה עזה מאד עד שתהא נפשו קשורה באהבת ה' ונמצא שוגה בה תמיד כאילו חולה חולי האהבה שאין דעתו פנויה מאהבת אותה אשה והוא שוגה בה תמיד בין בשבתו בין בקומו בין בשעה שהוא אוכל ושותה, יתר מזה תהיה אהבת ה' בלב אוהביו שוגים בה תמיד כמו שצונו בכל לבבך ובכל נפשך והיא ששלמה אמר דרך משל כי חולת אהבה אני, וכל שיר השירים משל הוא לענין זה", הרי שמצות האהבה ענינה אהבה רגשית הבוערת בלב האדם עד שנעשה חולת אהבה.

 ונראה דשני דרכי השגת האהבה מכוונים לשני עניני אהבה אלו, שהשגת האהבה השכלית הוא ע"י התבוננות בתורה והשגת האהבה שבלב הוא ע"י התבוננות בנפלאות הבורא שבעולם, והנה הרמב"ם בסהמ"צ שם כתב "וזאת היא האהבה המחוייבת" ומבואר מלשונו דאהבה זו היא החיובית ולכן כתב את דרך השגתה בסהמ"צ העוסק בציווים דהיינו בתרי"ג מצות, אבל בהל' תשובה כתב דאהבת הלב הוא "האהבה הראויה" ומשמע שזו היא מעלה רצויה אך אינה חיובית ולכן כתב את הדרך להשגתה בהל' יסוה"ת שבו מבאר הרמב"ם את השלימות במעלות ולא במצוות חיוביות בלבד.

 ונראה עוד בזה, דהנה בגדר קבלת עול מלכות שמים שבפסוק ראשון שבקר"ש מצינו שני דרכים בראשונים, בספר החינוך מצוה תי"ז כתב דקבלת עומ"ש הוא מצות הייחוד והאמונה "אבל פירוש שמע, כלומר קבל ממנו דבר זה ודעהו והאמן בו כי ה' שהוא אלקים אחד הוא, והראיה שזו הוא מצ"ע אמרם ז"ל תמיד במדרשים על מנת ליחד שמו כדי לקבל עליו עול מלכות שמים, כלומר הודאה ביחוד והאמונה" עי"ש, ולשיטתו הוי עיקר קבלת עומ"ש באמרו ה' אחד, אך באבודרהם (סדר שחרית של חול) כתב בשם הריב"א דעיקר קבלת עומ"ש אינו בייחוד ה' בלבד אלא בקבלת עול מלכותו עלינו דכתב "דיש עשרה מצוות עשה בפרשה זו, אחת - קבלת עול מלכות שמיים שנאמר ה' אלקינו, שנית, ייחוד ה' שנאמר ה' אחד" עי"ש הרי דקבלת עומ"ש ענינו "ה' אלקינו" ואמונת הייחוד ענין אחר הוא שמקורו "ה' אחד", וכך מבואר גם בדברי רבינו יונה