קברי צדיקים אם מטמאין (תשס"ה)

מרן הגאב"ד שליט"א

הנה מימות עולם השתטחו בני ישראל על קברי אבותיהם נוחי עדן ושפכו צקון לחשם במקום מנוחת צדיקי עולם מצוקי תבל ואומנות אבותיהם בידיהם, הנביא ירמיהו התפלל בקברות האבות ובקשום לעורר רחמי שמים בשעת הגזירה, ואחינו הכהנים שנצטוו להזהר מלהטמאות למת גם הם עז חפצם מימות עולם לזכות להתפלל על קברי צדיקים וכמעט בכל דור מוצאים אנו בספרי הגדולים משא ומתן בהלכה אם כהנים יכולים להתקרב לקברי צדיקים, ולשאלת רבים אמרתי אעביר פרשתא דא, אסורה נא ואראה המראה הגדול הזה להלכה ולמעשה.

 

הנה בשתי מקומות בדברי חז"ל משמע לכאורה דאין טומאת מת בצדיקים, אך בשני המקומות נקטו רוב הראשונים בדרך שלפיו אין ראיה להקל בטומאת כהנים בקברי צדיקים ונבאר.

א

בכתובות ק"ג ע"ב במעשה דאשכבתיה דרבי איתא "אותו היום בטלה קדושה" ובתוס' שם מצינו ב' פירושים. א' ביום מיתת רבי בטלה קדושה מן העולם שלא הניח כמותו קדוש וטהור ומשום כך נקרא רבינו הקדוש וכונת חז"ל כעין מה שאמרו בסוף מסכת סוטה משמת רבי בטלה ענוה וכדו', אך התוס' הביאו מר"ח כהן שפירש שבו ביום בטלה קדושת כהונה והתירו לכהנים להתעסק בכבודו, ואמר שאילו היה במיתתו של ר"ת היה מטמא לו וכמו שאמרו באשכבתיה דרבי דבטלה קדושה היינו קדושת כהונה, ובאמת כן הוא בגירסא בירושלמי ברכות פ"ג דהכריז ר' ינאי במיתתו של ר' יהודה הנשיא "אין כהונה היום", ולכאורה משמע מזה דאין צדיקים מטמאין במת. וכך כתב שם לפרש בהגהות הרש"ש, וכ"כ באגרא דכלה לבעל הבני יששכר בפרשת בהעלותך עי"ש.

אך באמת חזינן בכל רבותינו הראשונים שם דאין זה משום שאין צדיקים מטמאין אלא דמשום כבוד הנשיא שכולם יתעסקו בקבורתו ובכבודו עשוהו כמת מצוה שמותר לכהנים לטמאות לו וכמבואר בדברי הריטב"א והר"ן שם, והריטב"א האריך בזה גם במגילה ג' ע"ב וכך הוא גם ברמב"ם פרק ג' מהלכות אבל הלכה י' "נשיא שמת הכל מטמאין לו אפילו כהנים עשאוהו כמת מצוה לכל מפני שהכל חייבין בכבודו וכן הכל אוננין עליו" הרי דמותר לכהן לטמא עצמו לנשיא ישראל ולא משום שאין הצדיק מטמא וכ"ה בירושלמי נזיר ל"ג ע"ב וברכות כ"ג ע"ב כמו שהביאו הראשונים שם.

והבית יוסף והב"ח ביו"ד סימן שע"ד ביארו שנחלקו ר"ח כהן עם בעלי התוס' אם גדול הדור דינו כנשיא בזה וגם משום כבודו התירו טומאת כהנים כדעת רח"כ שאמר שהיה מטמא עצמו לכבודו של ר"ת או שמא לא אמרו כן אלא משום כבוד הנשיא ולא משום כבוד התורה, ובשו"ע סי' שע"ד סי"א איתא דמותר לכהן לטמא עצמו לנשיא עי"ש, ולפי"ז אין כלל ראיה דצדיקים אינם מטמאין ואדרבה מוכח מזה דגם רבינו הקדוש היה בו טומאת מת אלא שהתירו לכהנים לטמאות לו משום כבוד הנשיא אך לא התירו אלא ביום מותו ושעת קבורתו וכמו שאמרו אותו היום בטלה קדושה, ובירושלמי אמרו אין כהונה היום אבל בודאי אין מזה היתר לכהנים להשתטח על קברי צדיקים.

ולכאורה תימה גדולה על הרש"ש והאגד"כ שלא ראו את כל דברי הראשונים הנ"ל, אמנם גם לדרכם יש בית אב בכד הקמח לרבינו בחיי (סוף שער אהבת ה') דבטלה קדושה משום שרבי מת בנשיקה ולא היה מטמא באהל עי"ש.

ב

אמנם במדרש משלי פ"ט והובא גם בילקוט שמעוני משלי רמז תתקמ"ד איתא "מעשה היה בר' עקיבא שהיה חבוש בבית האסורים ור' יהושע הגרסי תלמידו משמשו, ערב יוה"כ נפטר ממנו והלך לביתו, בא אליהו ועמד על פתח ביתו וא"ל כהן אני ובאתי להגיד לך שר"ע מת בבית האסורים, מיד הלכו שניהם לבית האסורים והשכיבו את ר"ע על המטה ויצאו, מיד נטפל אליהו ונטלו על כתיפיו, וכשראה ר' יהושע כך א"ל לאליהו, רבי והלא אמרת לי אמש שכהן היית וכהן אסור ליטמא למת, א"ל דייך ר' יהושע בני, חס ושלום, שאין טומאה בתלמידי חכמים ואף בתלמידיהם", הרי לן שאין טומאה בתלמידי חכמים.

אך אף בזה דעת התוס' ביבמות ס"א ע"א ובב"מ קי"ד ע"ב שלא א"ל אליהו כך אלא בדרך דיחוי בלבד ועיקר הטעם שנטמא לו משום שר"ע היה מת מצוה ממש וכך פירש מה דאיתא בב"מ שם שאליהו היה בבית הקברות של נכרים ואמר לרבה בר אבוה דהלכה כרשב"י דקברי עכו"ם אין מטמאין באהל, וכתבו דלא אמר כן אלא בדרך דיחוי בעלמא ועיקר טעמו משום דרוב ארונות יש בהם פותח טפח.וכ"כ המאירי שם, עי"ש, (ועיין בספר האשכול (ח"ב עמוד  על הא דאל"א "אין סומכין על הלכות שבמדרש אם לא שנראה שנתקבלו לבעלי התלמוד")

אמנם רבים מן הראשונים הוכיחו ממדרש זה דבאמת אין טומאה בצדיקים עיין רמב"ן בפירושו עה"ת בפרשת חוקת ובחינוך מצוה רס"ג וברבינו בחיי בפרשת אמור, (והרמב"ן כתב "וטעם טומאת המת בעטיו של נחש כי הנפטרים בנשיקה לא יטמאו מן הדין והוא שאמרו צדיקים אינם מטמאין" וביבמות שם דחה את מש"כ התוס' שאמר כן בדרך דיחוי דאיך יאמר בדרך דיחוי דבר שאפשר לבא ממנו לידי מכשול), אלא שגם מדבריהם מבואר דאין הדברים אמורים בכל צדיק וצדיק אלא במי שמת מיתת נשיקה שאין מיתתו ע"י מלאך המוות ולכן אין בו טומאת מת עיין בדבריהם (אמנם דעת הרמב"ם במו"נ דאין מיתת נשיקה אלא במשה ואהרן ומרים שעליהם אמרו חז"ל בב"ר י"ז שמתו מיתת נשיקה עי"ש, ועיין ב"ב (יז' ע"א) דששה לא שלטא בהם מלאך המות, אברהם יצחק ויעקב משה אהרן ומרים, ויש להעיר מרש"י בפרשתנו שבנ"י אמרו על מיתת אהרן "מי שעמד נגד המלאך ועצר את המגיפה מלאך המות שולט בו" עד שמשה הראה להם מטתו של אהרן, ולדברי הראשונים הנ"ל מיתת נשיקה אינה ע"י מלאך המות ואפשר דאה"נ, אך משה העדיף להראות להם מיטת אהרן מלפתוח להם שערי מות, ודו"ק.(ועצם היסוד דאין טומאת מת אלא במי שמת ע"י מלאך המות ולא במי שמת בנשיקה, כתוב בזוהר (ח"א קפ"ה ע"א) דמשו"ה אין צדיקים מטמאים,וכ"ה שם (קס"ח ע"א) עי"ש.

וא"כ גם לדברי ראשונים אלו אין סמך מדברי המדרש להתיר לכהנים להטמאות לקברי צדיקים דמי יגלה עפר מעינינו לדעת איזה צדיק מת מיתת נשיקה והלא הנסתרות לה' אלקינו ובהדי כבשי דרחמנא למה לן וברור לפי"ז דאין היתר לכהן להשתטח על קברי צדיקים.

וראיתי באבני נזר יו"ד סי' תס"ו אות י"ז חידוש גאוני ונאים הדברים למי שאמרן, דצדיק שנהרג ע"י אדם אין בו טומאת מת אבל אם מת מיתה טבעית מטמא, דשני טעמים יש בטומאת מת, א' משום ג' טיפות מרה שמטיל מלאך המות לגוף האדם להמיתו וכמ"ש הרח"ו, ב' משום דהקליפות וכוחות הטומאה נדבקים במנא דקדושה כמ"ש בזוה"ק (ח"ג דף פ"ח), וטעם זה לא שייך בצדיקים שגופם קדוש בעצם ולא לבוש בעלמא לקדושה, ולפי"ז חידש דצדיק הנהרג ע"י אדם אינו מטמא טומאת מת דממ"נ שני הטעמים לא שייכי בי' דבזוה"ק (ח"א קי"ד) מבואר דהנהרג ע"י אדם אין מיתתו ע"י מלאך המות עי"ש, ואף שהדברים מתקבלים בשילוב של פלפול וקבלה מ"מ אין לסמוך עליהם להלכה כמובן.(ועיין באבני נזר שם סימן סי' תס"ט דאף לחדש הלכה לפי טעמי המצוות, הטעמים שבזוה"ק עדיפי ויש  לקבוע הלכה לפיהם ויש לקבוע הלכה לפיהם,ועדיין צ"ע).

ג

ומקורות רבים יש לכאורה דפשיטא דגם צדיקים מטמאים בטומאת מת ונפרט כמה מהם.

א' בסנהדרין ל"ט ע"א א"ל ההוא מינא לר' אבהו אלהיכם כהן כשקבר את משה במאי טבל א"ל בנורא, ולמה לא א"ל דאין צדיקים מטמאין ומי לנו גדול ממשה, אך באמת יש לדחות דכבר כתב הרמ"ה שם דהשיב לו לקיים מש"כ ענה כסיל כאולתו דודאי אין טומאה בקב"ה, וא"כ אין להביא ראיה דלשיטתו האוילית ענהו.

ב' מישאל ואליצפן נושאי ארונו של יוסף נטמאו ונדחו לפסח שני ומי לנו צדיק גדול מיוסף הצדיק, וכבר כתבו האחרונים ראיה זווכבר הקדימן המהרי"ל בסי' ק"נ אות ו' .(ועי" באגרא דכלה לפלפל בזה).

ג' בב"ב נ"ח ע"א מבואר דר' בנאה היה מציין קבורת הצדיקים ואף את קברו של אאע"ה במערת המכפלה ומבואר שם ברשב"ם שציין זה כדי שלא יכשלו הכהנים, וכן מבואר בב"מ פ"ה ע"ב דריש לקיש היה מציין מערתא דרבנן וברש"י שם שהכהנים לא יכשלו על ידם, הרי דגם בקברי צדיקים היו הכהנים נזהרין ומוזהרין מלהיטמאות.

ד' בברכות כ"ח ע"ב אמר רבי יוחנן בן זכאי לפני מותו פנו כלים מפני הטומאה הרי דצדיק מטמא באהל, ויש לדחות דריב"ז בענותנותו לא האמין בעצמו וכדרכן של צדיקים החזיק את עצמו בשפלות ולא בצדקות והרי אמר שם לתלמידיו בבכיו שאינו יודע באיזה דרך מוליכין אותו וא"כ לא יפלא שחשש לטומאת אהל במותו, ומשום כך אין להוכיח גם מה דאיתא בעץ החיים שער הגלגולים הקדמה ל"ט דהאריה"ק צוה לפני מותו לר' יצחק הכהן תלמידו לצאת מחדרו, דבענותנותו לא החזיק עצמו בצדקות, וכ"כ כן בשו"ת מנחת אלעזר ח"ג סי' ס"ד, וראיתי ביוסף דעת להגרי"ש נתנזאהן יו"ד סי' שע"ג שהביא ראיה מהא דריב"ז ויש לדחות כמבואר.

ד

וכבר דנו בשאלה זו למעשה גדולי הדורות, ובפתחי תשובה בסימן שע"ב סק"ב הביא משו"ת בתי כהונה שאוסר, וכן בשו"ת טוב טעם ודעת ח"ג סי' רל"א האריך מאד לאסור לכהנים ליכנס לאהל על ציון קדשו של מהר"ם מטשרנוביל, ועיין אמרי יושר ח"א סי' ל"ד שדן באופן עשיית האהל על צ"ק של הצדיק רד"מ מטשורטקוב שלא יטמא באהל ולא עלה על דעתו להתיר בלא"ה וגם הצה"ק משינאוע בתשובה שנדפסה בסוף דברי יחזקאל על התורה סי' א' אסר בתוקף רב עי"ש, ועיין עוד מש"כ לאסור בפאת השלחן הל' ארץ ישראל פ"ב סי' י"ח, ועיין בשד"ח ח"ט (עמוד 56) שכתב בזה אריכות נפלאה, ותמצית דבריו שאין יסוד להיתר לכהנים להשתטח על קברי צדיקים.

ולעומת זאת יש מן האחרונים שהראו קצת פנים להיתר ע"ש בשו"ת מנח"א דמשמע מדבריו שהיה מוצא מקום להתיר לולי שחשש שכל אחד יבנה במה לעצמו ומי זה שיקום ויאמר שפלוני לאו צדיק הוא, וגם בשו"ת בית שערים סי' תמ"ח הראה פנים שוחקות ודן בזה בדיני ספיקות, ובאגרא דכלה פרשת בהעלותך כתב דהמנהג בארץ ישראל שכהנים הולכים להשתטח על קברות הצדיקים עי"ש.

אך באמת לא מצינו בזה מנהג ברור, והשדה חמד היה בארץ ישראל והאריך מאוד ולא כתב מנהג בזה ועיין עוד בשו"ת זית רענן ח"ב סימן כ"ו שנשאל מא' הגר"ש סלנטר רבה של ירושלים אם מותר לכהנים להיכנס  לאהל בקבר רחל ושניהם כתבו בזה איסור גמור, ומאידך כתב החיד"א בספרו פני דוד בפר' בשלח שהמנהג להקל בזה, וכן בספר טהרת מים בקונטרס שיואי טהרה אות ט' שהמנהג בא"י להקל ואין פוצה פה ומצפצף, עי"ש.

ה

והנה לכאורה יש לדון להתיר מכח ספק ספיקא, דאפשר דמ"מ הוי ספק אם קברי צדיקים מטמאין וספק אם הלכה כראב"ד בפ"ה הי"ז מנזירות דכהן שכבר נטמא בטו"מ שוב אין עליו איסור להטמאות, וכבר כתבו המל"מ בפ"ג ה"א מאבל ובדגול מרבבה ביו"ד שע"ב דלכאורה יש להתיר לפי"ז לכהנים לטמא לקברי עכו"ם משום ס"ס, ספק אם קברי עכו"ם מטמאין (נחלקו הראשונים אם הלכה כרשב"י ביבמות ע"א ס"א דאין קברי עכו"ם מטמאין באהל או כרשב"ג דמטמאין, התוס' שם פסקו כרשב"ג ודעת הרמב"ם בפ"ג ה"ג מאבל ובטו"מ א' י"ג כרשב"י ואכמ"ל) וספק אם הלכה כהראב"ד או לא.

אך באמת אין לעשות מזה ס"ס דכבר נתבאר דאין כלל ספק שקול אם צדיקים מטמאין וכמעט שאין סמך בראשונים ובפוסקים להניח שאין מטמאין משא"כ לגבי קברי עכו"ם שנחלקו בו תנאי והראשונים והפוסקים וגם בשו"ע בסי"א נשאר בספק וכתב המחבר דנכון להזהר. ועוד דגם בדגו"מ חזר בו שם ובד"ה "אמר יחזקאל" כתב דנמלך בדעתו דאפשר דגם להראב"ד יש איסור תורה אלא שאין מלקות עי"ש, ובשו"ת חת"ס יו"ד של"ח העיד שהיה עם רבו הגה"ק ר' נתן אדלר כשביקר אצל הנוב"י ושכנע אותו שיש איסור דאורייתא אף להראב"ד ועל ידו חזר בו הנוב"י, אך ברעק"א שו"ת תניינא סי' י"ח נקט דלהראב"ד אין איסור כלל ועיין שואל ומשיב מהדו"א ח"א סי' ש"ה – שי"ז פישר בין הדעות ונקט דיש איסור דרבנן עי"ש. ומ"מ אין לעשות בזה ס"ס, וכבר הארכתי במק"א דבודאי אין לדון על כהני זמנינו דין ספק כהנים ולצרף ספק זה לס"ס דהלא מברכין כל יום על נשיאת כפים ועל פדיון הבן ואכמ"ל. (אמנם בגליון מהרש"א יו"ד סימן שע"ב צירף ספק זה דכהנים בזה"ז לס"ס).

ובספר אביר הרועים מובא שלאחר הסתלקותו של השפת אמת שאלו זקני החסידים את האבנ"ז אם מותר לכהנים להטמא לכבודו, ואמר להם ששאלה זו נשאלה בהסתלקות הרבי מקוצק והחי' הרי"ם קבע נחרצות שאסור לכהנים לטמא למת אפילו במיתת צדיקים.

מסקנא דמילתא חלילה להתיר לכהנים להשתטח על קברי צדיקים כמבואר.