קדושת בית הכנסת ובית המדרש (תשס"ה)

מרן הגאב"ד שליט"א

מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל (כ"ד ה').

אמר ר' יוחנן מברכותיו של אותו רשע אתה למד מה היה בלבו, בקש לומר לא יהיה להם בתי כנסיות ובתי מדרשות, אמר מה טובו אהליך יעקב" (ילקוט תש"ע).

הנה אמרו חז"ל (מגילה כ"ט ע"א) "ואהי להם למקדש מעט אמר רבי יצחק אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות". ולכאורה משמע מלשונות אלו דקדושת בית הכנסת וקדושת בית המדרש בחדא מחתא מחתינן להו, ודינו של זה כדינו של זה, אך באמת חזינן דחלוקים הם גם בהלכותיהם וגם בקדושתם, ונבאר פשר דבר.

 

הנה נחלקו אמוראי במגילה כ"ו ע"ב בקדושת בית הכנסת וקדושת בית המדרש איזה מהן גדול מחבירו, וז"ל "אמר רבי פפי משמיה דרבא מבי כנישתא לבי רבנן שרי מבי רבנן לבי כנישתא אסיר ורב פפא משמיה דרבא מתני איפכא, אמר רב אחא כוותיה דרב פפי מסתברא דא"ר יהושע בן לוי בהכ"נ מותר לעשותו בית המדרש ש"מ, דרש בר קפרא מאי דכתיב 'וישרף את בית ה' ואת בית המלך ואת כל בתי ירושלים ואת כל בית גדול שרף באש' בית ה' זה בהמ"ק בית המלך אלו פלטרין של מלך ואת כל בתי ירושלים כמשמען, ואת כל בית גדול שרף באש, ר' יוחנן ור' יהושע בן לוי חד אמר מקום שמגדלין בו תורה וחד אמר מקום שמגדלין בו תפלה" הרי שנחלקו אם קדושת ביהכ"נ גדולה מקדושת ביהמ"ד ותלו מחלוקת זו במה שנחלקו ר' יוחנן ור' יהושע בן לוי בפירוש הפסוק "ואת כל בית גדול שרף באש" (מלכים ב' כ"ה) חד אמר בית שמגדלין בו תורה (בית מדרש) וחד אמר בית שמגדלין בו תפלה (בית הכנסת), עי"ש.

ולהלכה נפסק שמותר לעשות מבית הכנסת בית מדרש ולא מבית מדרש בית כנסת כי בית מדרש קדושתו למעלה מקדושת בית הכנסת, עיין ברמב"ם פי"א מהלכות תפלה הי"ד, וכ"ה בשו"ע סי' קנ"ג סעיף א, וכיוצא בדבר מבואר ביו"ד סי' רנ"ט סעיף א' שמותר לשנות נדבת בית הכנסת לבית המדרש ולא להיפך, ושתי הלכות אלה עולים בקנה אחד ושני צדדים הם של אותה המטבע.

אמנם מבואר בסי' קנ"א ס"ב דאין קדושת ביהמ"ד אלא בביהמ"ד דרבים ולא במקום מדרש של יחיד, וז"ל "וי"א שמה ששנינו בקדושת בתי מדרשות ר"ל של רבים דומיא דבהכ"נ אבל יחיד הקובע מדרש בביתו לצרכו אין לו קדושה כ"כ" ויש לעיין במה שכתב דבית מדרש של יחיד אין בו קדושה כ"כ, ומשמע דמ"מ יש בו קדושת בית המדרש אלא שאין בו קדושה גמורה, ויש לעיין האם קדושתו פחותה משל בית הכנסת או שוה לו, ונראה לכאורה דזה ספיקת המג"א בסי' קנ"ג סק"א שנסתפק אם מותר לעשות מבית הכנסת בית מדרש של יחיד עי"ש. והנה המג"א בקיצור דבריו ציין לשני מקורות, לסי' קנ"א ס"ב, ולסי' צ' סי"ח. ובמחצית השקל ביאר עומק כונתו דלכאורה יש סתירה בין שני מקורות אלה דבסי' קנ"א משמע דביהכ"נ של יחיד פחות בקדושתו מביהכ"נ שהרי כתב שם דבביהכ"נ של יחיד אפשר שיש להקל בתשמישי החול שנאסרו שם בסעיף א', אבל מהמבואר בסי' צ' דראוי להתפלל בביהמ"ד יותר מביהכנ"ס ושם לא חילק השו"ע בין ביהמ"ד דיחיד ודרבים משמע דאף ביהמ"ד דיחיד קדוש מביהכנ"ס עי"ש.

והנה הר"ן במגילה שם נסתפק במה שאמרו דמעלין בקודש ואין מורידין האם מותר לשנות מקדושה לקדושה כאשר שוין הם, דאין כאן מעלין בקודש, אך מאידך גם אין כאן מורידין, ומדברי הר"ן ורבינו אפרים שהביא מבואר דרישא דוקא, דמעלין בקודש אבל אסור לשנות בשוה, ונקט סיפא משום רישא עי"ש. אך הטור בסי' קנ"ג הביא בשם רבינו יונה ומהר"י אבוהב דבשוה מותר, ובשו"ע שם בסעיף ד' הביא את שתי הדעות, ועי"ש בט"ז ובמג"א ס"ק ד'.

וא"כ ספיקת המג"א אם מותר לעשות מביהכנ"ס בית מדרש דיחיד יש לפרשו בשתי פנים, א' אם ביהמ"ד דיחיד שוה לביהכ"נ, ואז אסור לשיטת הר"ן או שמא עדיף ממנו, ואז מותר, ב' או שמא הספק אם שוה לביהכ"נ ואז מותר לשיטת רבינו יונה או שמא פחות הוא מקדושת ביהכ"נ ואסור.

ובשו"ת כת"ס או"ח סי' י"ח האריך עד למאוד בסוגיא זו וכתב דבית המדרש דיחיד שוה בקדושתו לבית הכנסת עי"ש.

ב

בתי כנסיות ובתי מדרשות דידן

והנה בבאר היטב בסימן קנ"ג סק"ב הביא בשם שו"ת דבר שמואל "דבית כנסת דידן שקובעין שם מדרש בלמוד שעה אחת דינו כבית מדרש ומותר לעשותו מדרש" ויסוד דבריו, דהרי חזינן דבימי קדם נהגו לייחד בתי כנסיות לתפלה בלבד ובתי מדרש לתלמוד בלבד, מקום תורה לחוד ומקום תפלה לחוד, אבל בבתי כנסיות שגם לומדים בהם תורה הו"ל כבית מדרש.

אך בשו"ת דבר מלכיאל ח"ה סי' כ"ה כתב דאין דין בית מדרש אלא בבית שמגדלין בו תורה (כמבואר במגילה שם), ולא די במה שלומדין קצת בוקר וערב וכל שעות היממה הביהמ"ד עומד שומם, ומשו"כ לא התיר לעשות מביהכ"נ ביהמ"ד אלא אם יתחייבו להחזיק לכל הפחות עשרה מופלגי תורה ולהספיק להם כל צרכם שילמדו בקביעות בביהמ"ד הזה, עי"ש.

ולפי"ז אין דין ביהמ"ד בזמנינו אלא במקום שיש בו ישיבה או כולל אברכים, או ביהמ"ד שרוב שעות היום יושבים בו לומדי תורה כמבואר.

והנה נחלקו האחרונים ב"חדר" של תשב"ר אם יש בו קדושת ביהמ"ד, בשו"ת מהר"ש ענגיל ח"ז סי' ל"א נקט שאכן יש בו דין ביהמ"ד דהלא על הבל פיהם של תינוקות של בית רבן שאין בו חטא קיים העולם כמבואר בשבת (קי"ט ע"ב) ומה לן אם לומדים שם גדולים או קטנים, אך בשו"ת לבושי מרדכי מהדורא תניינא סימן מ' כתב דאין בחדר תשב"ר קדושת ביהמ"ד משום שאין אומרים בו דבר שבקדושה משא"כ בביהמ"ד שיש בו "איש"ר דאגדתא" שעליו העולם עומד (סוטה מ"ט ע"ב), ועוד דבלשון חז"ל קראו לת"ת דתשב"ר בית הספר ולא ביהמ"ד, עי"ש.

ולכאורה דבריו תמוהים דכי משום שקראוהו בית הספר גרע, והלא בצדק קראוהו בית הספר כדי להבחין בינו ובין בית המדרש אך מה זה ענין לקדושתו והלכותיו, ומה שכתב משום שאין אומרים בו דבר שבקדושה גם הוא תמוה, דהלא פשוט שקדושת בית המדרש משום קדושת התורה ותלמודה ולא משום דבר שבקדושה שהוא מעמוד העבודה ולא שייך לעמוד התורה, וצע"ג בדבריו.

אך מטעם אחר יש להסתפק בזה, דאף שיש סגולה מופלאה בהבל פיהם של תינוקות של בית רבן, מ"מ אין זה עיקר תלמוד תורה אלא גדר חינוך לעתיד, ועיקר גדר ת"ת הוא בתלמוד תורה של גדולים שהגיעו לפלגות ראובן ויודעים לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא, משא"כ בתשב"ר, ועדיין צ"ע.

ג

שערים המצויינים בהלכה

הנה מבואר בברכות ח' ע"א "אמר רב חסדא מאי דכתיב אוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב אוהב ה' שערים המצויינים בהלכה יותר מבתי כנסיות ובתי מדרשות והיינו דאמר ר' חייא בר אמי משמיה דעולא מיום שחרב בית המקדש אין להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד ואמר אביי מריש הוה גריסנא בגו ביתא ומצלינא בבי כנישתא כיון דשמענא להא דאמר רבי חייא בר אמי משמיה דעולא מיום שחרב בית המקדש אין לו להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד לא הוה מצלינא אלא היכא דגריסנא רבי אמי ורבי אסי אע"ג דהוו להו תליסר בי כנישתא בטבריא לא מצלו אלא ביני עמודי היכא דהוו גרסי", הרי דמצוה להתפלל במקום רנה דהיינו במקום תלמודו, ועדיף מתפלה בבית הכנסת. ובשולחן ערוך סי' צ' סי"ח כתב המחבר דאין זה אלא אם יש תפלה בציבור בבית המדרש אבל עדיפה תפלה בציבור בביהכ"נ מתפלה ביחיד בבית המדרש, והרמ"א שם כתב דאם קובע תלמודו שם עדיף להתפלל שם אף ביחיד ולא להתבטל ולילך לבית הכנסת להתפלל בציבור.

ויש לעיין אם גם הלכה זו משום מעליותא דבית המדרש או שמא אין זה אלא דין בסגולת התפלה.

ולכאורה נראה דאין זה ענין למעליותא דבית המדרש על ביהכ"נ, דהלא לשון הגמ' שם "אוהב ה' שערים המצויינים בהלכה מבתי כנסיות ובתי מדרשות, הרי לן דשערים המצויינים בהלכה עדיפי מבתי מדרשות, וכבר נתקשו האחרונים בזה וכמה דרכים אמרו.

א' המהרש"א כתב דשערים המצויינים בהלכה הם בתי המדרש שבהם לומדים הלכה פסוקה והיא מעלת התלמוד כמו שאמרו בב"מ ל"ג "הלומד מקרא מדה ואינה מדה, משנה מדה ומקבל עליה שכר, גמרא אין לך מדה גדולה מזו, וברש"י שם משום שההוראה למעשה יוצאת מן הגמ' וע"ז אמרו אין לו להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה.

ולפי דבריו נמצא דיש ג' חלוקות בהלכה זו, בית הכנסת המיוחד לתפלה, למעלה ממנו בית המדרש המיוחד לתלמוד מקרא או משנה (או גמרא בזמנינו שאין בה הלכתא פסיקתא), שערי הלכה שהיא למעלה משניהם בחביבותה.

אמנם לכאורה נראה דאין זה אלא מעלה וחביבות ונפ"מ לגבי תפלה, אך לא מצינו שיהא מותר למכור בית המדרש או לעשות ממנו כולל דמצד קדושת החפצא כל בית תלמוד קדושת ביהמ"ד יש בו ולא משנה מה לומדים בו, ודו"ק בזה. ובשו"ת שבט סופר או"ח סי' ל"ח הביא את דברי המהרש"א וכתב לפי"ז דבית המדרש שבו לומדים רק מקרא ומשנה אין קדושתו גדולה מקדושת ביהכ"נ וכל מעליותא דבית המדרש אינו אלא במקום שלומדים בו הלכה, אך באמת נראה טפי דג' מעלות יש בזה ולא ב', וכל בית המיוחד לת"ת בית מדרש היא אלא שיש מעלה יתירה בשערים המצויינים בהלכה, אך באמת נראה דאין זה מעלה בקדושת החפצא אלא חביבות כמבואר.

ב' הכתב סופר שם כתב דשערים המצויינים בהלכה הוי מקום ת"ת דרבים, לאפוקי מקדושת בית המדרש דהוי אפילו ביהמ"ד של יחיד עי"ש, וכך משמע שם ברש"י שפירש "מצוינים בהלכה דהיינו מקום אסיפת רבים, ובעצם הדין כבר דנתי לעיל בדברי השו"ע והמג"א בדין ביהמ"ד דיחיד.

ג' בפירוש הרי"ף על העין יעקב (להגר"י פינטו זצ"ל) כתב דמעלת שערים המצויינים בהלכה היא מקום שמיוחד גם לתורה וגם לתפלה וקדושתו עליונה משום שיש בו תרתי לטיבותא תורה ותפלה גם יחד, אך פירוש זה אינו מתיישב בלשון חז"ל ועיקר שבו חסר מן הספר.

והאמת יורה דרכו כדברי המהרש"א האמיתיים דיש מעלה בשערי הלכה שמהם יוצאת הוראה למעשה לדעת את הדרך נלך בה ואת המעשה אשר יעשון, ויש לדבריו גם בית אב בדברי רבינו יונה דהנה כתב בתור"י שם בברכות "אוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב אוהב הקב"ה שערים המצויינים בהלכה וכו' כלומר הפסוק לא בא להשמיענו שאוהב הקב"ה שערי בתי הכנסיות משערי בתים אחרים שזה דבר פשוט הוא ומה חידוש יש בזה אלא ודאי רוצה לומר שאוהב הקב"ה שערי ציון מכל בתי כנסיות ובתי מדרשות וכמו שאוהב בהמ"ק יותר מבתי כנסיות ובתי מדרשות כך אוהב השערים המצויינים בהלכה כלורמ ששם קביעות התורה וההוראות בכל יום יותר מבתי כנסיות ומבתי מדרשות שלומדים בהם לפי שעה דרשות או פסוק, מפני שהמקומות הקבועים הם במקום בהמ"ק כדאמרינן מיום שחרב בהמ"ק אין לו להקב"ה בעולמו אלא ארבע אמות של הלכה בלבד וכמו שהמקדש חביב יותר מבתי כנסיות ומבתי מדרשות כך מקום קביעות התורה חביב משאר בתי כנסיות ובתי מדרשות שאינם קבועים". הרי שכתב לחלק בין "קביעות התורה וההוראות" ובין מקום שלומדים "דרשות או פסוק", ומפורש כדברי המהרש"א.

אך מה שראוי להסתפק בדברי רבינו יונה דמשמע מדבריו שבא בעיקר לחלק בין מקום שלומדים בו בקביעות למקום שלומדים בו לפי שעה, ויש מדבריו מקור למה שכתב בשו"ת דברי מלכיאל הנ"ל דמעלת בית המדרש אינו אלא במקום שבו לומדים בקביעות ברוב שעות היום ולא במקום שלומדים שעה מועטת, אך לדעת הדב"מ במקום שלומדים רק לפי שעה אין כלל קדושת בית המדרש, וכך נקט עיקר המחבר בשו"ע שם (סי' צ') ד"ביהמ"ד קבוע קדוש יותר מבהכ"נ ומצוה להתפלל בו יותר מביהכ"נ" הרי דבקביעות תליא מילתא, ועוד משמע דלא בעינן ת"ת בקביעות לקבוע קדושת בית המדרש אלא להיחשב שערים המצויינים בהלכה האהובים יותר מבתי כנסיות ובתי מדרשות.

ונראה עוד מלשון השו"ע דמעליותא דשערים המצויינים בהלכה אכן הוא בקדושת ביהמ"ד ולא רק מעלה בסגולת התפלה ודו"ק בכל זה כי קצרתי מאוד.

ד

קדושת עזרת נשים

והנה נחלקו האחרונים לגבי עזרת נשים בבית הכנסת מה גדר קדושתו, לדעת החכמת אדם הלכות עבודת כוכבים כלל פ"ו סעיף ט"ו אין בו קדושה כלל, אך לדעת רוב האחרונים יש בו קדושה אף שאין קדושתו גדולה כקדושת בית הכנסת.

בשו"ת דברי חיים ח"ב או"ח סי' י"ד כתב דאף דיש קדושה בעזרת נשים שהרי נשים חייבות בתפלה מ"מ קדושת עזרת האנשים גדולה מקדושתם משום דיש הרבה דברי קדושה הנוהגים בבית הכנסת ואינם נוהגים בעזרת נשים כגון תקיעת שופר, נ"ח, קדיש וקדושה דהוי דבר שבקדושה שאינה בנשים עי"ש, וכעין דבריו בסגנון אחר כתב בשו"ת צמח צדיק או"ח סי' כ', דקדושת בית הכנסת עדיף משום שיש בו ארון קודש עי"ש, ומ"מ למדנו מדבריהם דעיקר קדושת בית הכנסת נוהגת גם בעזרת נשים כיון שהן חייבות בתפלה, אך מ"מ יש קדושה יתירה בעזרת האנשים.

ובדעת החכמת אדם צריך לומר דכל יסוד קדושת ביהכ"נ אינו אלא משום תפלה בציבור, דזה גדר בית הכנסת שהוא מקום מיועד ומיוחד לתפלת הציבור וכיון דאין תפלה בציבור בנשים ואין הן מצטרפות לדבר שבקדושה אין בעז"נ קדושת ביהכ"נ.

וכבר הארכתי בזה בתשובה ואכמ"ל.

ה

אכילה ושינה בביהכ"נ וביהמ"ד

והנה אף דקדושת בית המדרש גדולה מקדושת ביהכ"נ, יש הלכות שלגביהן חמור ביהכ"נ מביהמ"ד, דמבואר בסי' קנ"א ס"א דאסור לאכול בבית הכנסת ובית המדרש אלא בדוחק ואסור גם לעשות בהם שאר תשמישיו והרמ"א שם חולק על השו"ע לגבי ביהמ"ד וכתב דמותר אף שלא בדוחק, ובמשנה ברורה שם סק"ח כתב דה"ה בשאר התשמישים שאסורים בביהכ"נ מותר בבית המדרש לדעת הרמ"א עי"ש. וגם לגבי שינה דבביהכ"נ אסור אף שינת ארעי אבל בביהמ"ד מותר אף שינת קבע לת"ח ותלמידיהם, וביאור הלכה זו משום דבית המדרש נקרא ביתו וכדאמרי בי רבנן ומשו"כ מותר לעשות בו צרכיו וצרכי תלמודו על אף קדושתו הגדולה.

ונראה ביסוד הדברים, דכך הוא דרכה של תורה פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן, וכל אלה דרכה של תורה הם ובית המדרש הוא גם בית לדרכה של תורה, ומיועד הוא לכל הנצרך לת"ח ותלמידיהם, דו"ק בזה.