קול ה' בכח קול ה' בהדר

מרן הגאב"ד שליט"א
  • הדפסה

 

"ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאהל מועד" (א' א').

"הקול הולך ומגיע לאזניו וכל ישראל לא שומעין... משה שומע וכל ישראל לא שמעו   (רש"י שם).

"מאהל מועד, מלמד שהיה הקול נפסק ולא היה יוצא חוץ לאהל יכול מפני שהקול נמוך, ת"ל את הקול מהו הקול, הוא הקול המתפרש התהלים "קול ה' בכח קול ה' בהדר, קול ה' שובר ארזים" אם כן למה נאמר "מאהל מועד", מלמד שהיה הקול נפסק. כיוצא בו "וקול כנפי הכרובים נשמע עד החצר החיצונה" יכול מפני שהקול נמוך, ת"ל "כקול א-ל שדי בדברו" א"כ למה נאמר "עד החצר החיצונה" שכיון שמגיע שם היה נפסק". (רש"י שם).

 שני חידושים נפלאים, למעלה מדרך הטבע, היו בקול ה', משה שמע וכל ישראל לא שמעו, באהל מועד שמע, מחוץ לאהל אף משה לא היה יכול לשמוע.

 קול זה מוגבל היה, לא כולם שמעו ולא בכל מקום שמעו, ושתי ההגבלות למעלה מן הטבע שהרי קול חזק היה "קול ה' בכח", בדרך הטבע היה נשמע למרחוק, ולכל אדם אף לחלושי השמע, אלא שקול ה' בהדר", הכל תלוי ב"כלי", שמיעת הקול תלויה במקבלים ואין הקול נשמע אלא במקום קדוש, ולאזנים קדושות.

 ויש לעיין בנס הגדול הזה, האם קול ה' בדברו עם משה ככל הקולות היה אלא שנעשה בו נס בתוך נס שלא היה נשמע אלא למשה ובאהל מועד בלבד, או שמא קול אחר היה, קול שאין בידנו כלל להבין טבעו ומהותו, ושונה היה בכל מכל הקולות הטבעיים שאזנינו שומעות.

 ונראה להוכיח כהצד השני בשאלתנו, שלא הרי קול זה בטבעו ככל הקולות שבעולם, מדברי חז"ל במדרש פרשת נשא (במדבר ז' פ"ט) "ובבא משה אל אהל מועד לדבר אתו, וישמע את הקול מדבר אליו, יכול קול נמוך, ת"ל את הקול, הוא הקול שנדבר עמו בסיני, וכשהגיע לפתח היה נפסק ולא היה יוצא חוץ לאהל". ויש להעיר על אומרם "הוא הקול שנדבר עמו בסיני" והלא שני קולות לעולם אינם אותו הקול וקול חדש הוא ואחרי רגע כמימריה עבר הוא ובטל מן העולם. (ואף שיש מקום לומר דכל כונת חז"ל אינו אלא שקול זה דומה לקול שהיה בסיני, נראה טפי לפרש דברים ככתבם).

 אלא שאין קול זה דבר שאין בו ממש כשאר הקולות שאמרו בהם "קול מראה וריח אין בו משום מעילה" (פסחים כ"ו ע"א) אלא "הוא הקול שנדבר עמו בסיני", בקול של סיני כתיב "וכל העם רואים את הקולות" (שמות כ' ט"ו) ואמרו חז"ל במכילתא "וכל העם רואים את הקולות רואין הנראה ושומעין הנשמע דברי ר' ישמעאל רבי עקיבא אומר רואין ושומעין הנראה ואין דבר שלא יצא מפי הגבורה ונחצב על הלוחות שנאמר (תהלים כ"ט) קול ה' חוצב להבות אש" הקול של סיני היה נראה לעינים, ולא עוד אלא שהיה נחצב על הלוחות בלבת אש קודש שלהבתיה, והוא הקול שהיה נשמע באהל מועד, למשה לבדו ולא לזולתו.

 צא ולמד מה שאמרו חז"ל (שבת פ"ח ע"ב) "כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה קושרין לו שני כתרים" ופרש"י שם "לדיבור, שהיה בו ממש ונראה, כדכתיב רואים את הקולות", קול של סיני לא רק שהיה נראה לעינים אלא היה בו ממש, לא בראייתם היה הנס אלא עצם הקול דבר שיש בו ממש היה ומלאכי השרת היו קושרין לו כתרים.

 ודברי חז"ל אלה שהקול של אהל מועד הוא כקול של סיני, הם בית אב לדברי הרמב"ן שהאיר עינינו להבין שכבוד ה' ששכן בקדש הקדשים הוא כבוד ה' ששכן על הר סיני במתן תורתנו הקדושה, תא חזי לשון קדשו (ריש פרשת תרומה):

 "וסוד המשכן הוא, שיהיה הכבוד אשר שכן הר סיני שוכן עליו בנסתר. וכמו שנאמר שם (לעיל כ"ד, ט"ז) וישכן כבוד ה' על הר סיני, וכתיב (דברים ה', כ"א) הן הראנו ה' אלקינו את כבודו ואת גדלו, כן כתוב במשכן וכבוד ה' מלא את המשכן (להלן מ ל"ד), והזכיר במשכן שני פעמים וכבוד ה' מלא את המשכן, כנגד "את כבודו ואת גדלו", והיה במשכן תמיד עם ישראל הכבוד שנראה להם בהר סיני, ובבא משה (להלן ל"ד, ל"ד) היה אליו הדבור אשר נדבר לו בהר סיני, וכמו שאמר במתן תורה (דברים ד, ל"ו) מן השמים השמיעך את קולו ליסרך ועל הארץ הראך את אשו הגדולה, כך במשכן כתיב (במדבר ז, פ"ט) וישמע את הקול מדבר אליו מעל הכפרת מבין שני הכרובים וידבר אליו. ונכפל "וידבר אליו" להגיד מה שאמרו בקבלה שהיה הקול בא מן השמים אל משה מעל הכפרת ומשם מדבר עמו, כי כל דבור עם משה היה מן השמים ביום ונשמע מבין שני הכרובים, כדרך ודבריו שמעת מתוך האש (דברים ד, ל"ו), ועל כן היו שניהם זהב, וכן אמר הכתוב (להלן כ"ט, מ"ב - מ"ג) אשר אועד לכם שמה לדבר אליך שם ונקדש בכבודי, כי שם יהיה בית מועד לדבור ונקדש בכבודי. והמסתכל יפה בכתובים הנאמרים במתן תורה ומבין מה שכתבנו בהם (עיין להלן פסוק כ"א) יבין סוד המשכן ובית המקדש".

 הרי לן מתורתו של אדוננו הרמב"ן, קול המקדש הוא קולו של סיני, וכבוד ה' ששכן על ההר הוא כבוד ה' בקדש הקדשים.

 והוא שאמר הכתוב (תהלים כ"ט ז' - ט') "קול ה' חוצב להבות אש, קול ה' יחיל מדבר, יחיל ה' מדבר קדש, קול ה' יחולל אילות ויחשוף יערות ובהיכלו כולו אומר כבוד", קול סיני הלא הוא "קול ה' יחיל מדבר יחיל ה' מדבר קדש" והוא הוא הקול אשר "בהיכלו כולו אומר כבוד", והדברים נפלאים.

 ובמקום אחר נתבאר ענין אור הגנוז, שנברא ביום הראשון של מעשה בראשית וגנזו הקב"ה אחר ששימש בעולם ל"ו שעות, ואור זה נברא קודם בריאת המאורות, ובהכרח שהיה שונה ביסודו מן האור המאיר בעולם שהוא אור השמש הירח וצבא השמים, אלא אור זה אור עצמי היה שהאיר מקצה העולם עד קצהו.

 ולבי אומר שאור זה אור תורה היא, מן התורה הוא יוצא ולפיכך גנזו הקב"ה בתורה כמבואר בתנחומא (פרשת נח) "שכל מי שאוהב עושר ותענוג אינו יכול ללמוד תורה שבע"פ לפי שיש בה צער גדול ונדוד שינה ויש מבזה ומנבל עצמו עליה לפיכך מתן שכרה לעה"ב שנאמר (ישעיה ט') העם ההולכים בחשך ראו אור גדול אור שנברא ביום א' שגנזו הקב"ה לעמלי תורה שבע"פ ביום ובלילה שבזכותן העולם עומד". (עיין לעיל פרשת בראשית מאמר "עמד וגנזו").

 אור הגנוז אור תורה היה ונגנז בתורה לעמלי תורה, וכמו כן, קול ה' שבאהל מועד, קול תורה היה קולו של סיני, קולם של לוחות הברית, ואף הוא נגנז לעמלי תורה ומקבליה באהבה.