שו"ת בדיני כתיבת ס"ת

מרן הגאב"ד שליט"א
  • הדפסה

ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם (דברים ל"א י"ט)

א

כתיבת ס"ת ע"י דפוס משי

במה ששאל מע"כ בהמצאה החדשה בענין כתיבת סת"ם ע"י דפוס משי, ותמצית ענינו, שפיתחו יריעת משי שמניחין ע"ג הקלף ויש נקבים זעירים בבד המשי כצורת האותיות. וה"סופר" שופך כמות דיו בראש העמוד ועובר עם כלי מעין מגב ע"ג יריעה זו מלמעלה למטה והדיו נדחף מעבר ליריעת המשי וכך נכתבות האותיות ע"ג הקלף שמתחת. ממציאי דרך זו טוענים שבכך יתאפשר לכל אדם לקיים מצות כתיבת ספר תורה בעצמו, ועוד, אם תתקבל דרך זו בכתיבת סת"ם יוזלו המחירים לאין ערוך. ונשאלת אפוא השאלה האם כתיבה זו כשירה, ואם היא מהודרת לכתחלה.

ראשית אקדים ואומר, דכל הבא לשנות ידו על התחתונה, והמוציא מחבירו עליו הראיה. ידוע כמה חרדו גדולי הדורות שומרי משמרת הקודש מכל שינוי במסורת אבות, בכל ענין וענין, וק"ו בענין כה יסודי ונשגב כמו כתיבת סת"ם. וכבר הטביע מרן החת"ס (שו"ת או"ח סי' קפ"א) את המטבע הידוע "חדש אסור מה"ת".

ואעפ"כ אכתוב בזה בקיצור ביסודות ההלכה הנלענ"ד במה שיש לפקפק על המצאה חדשה זו.

א

ראשית דבר יש לעיין אם יש בזה דין כתיבה. והנה מבואר בירושלמי בשתי מקומות (גיטין פ"ב ה"ג, שבת פי"ז ה"ד) "וכתב ולא החוקק, וכתב ולא המטיף, כתב ולא השופך" ומפרשי הירושלמי פירשו דמיעטו השופך דיו ע"ג מי מילין כדי להבליט את האותיות שנבלעו בקלף, אך באמת אין הכרח בפירוש זה ואפשר דבא למעט את עצם הכתיבה ע"י השפיכה, דשפיכה אינה דרך כתיבה והיוצר אותיות בלי תנועת יד מסויימת אין באותיות אלה דין כתיבה, ומה דאיתא שם בירושלמי (בהמשך הסוגיא) "וכתב ולא השופך, א"ר חייא בר בא הני בני מדינחא ערומין סגין כדי חד מינהון בעי משלחה מילה וכו', הוא כתב במי מילין וההן דמקבל כתבייא הוא שופך דיו וכו'", אין בזה פירוש למה שאמרו וכתב ולא השופך, אלא מילתא אחריתא, שנסתפקו אם גם בזה יש גריעותא דשופך או שמא כיון שהכתיבה הראשונה במי מילין היה בדרך כתיבה שפיר חייב בשבת השני ששפך דיו והבליט את האותיות, ודו"ק בזה.

ובאמת מבואר להדיא בחי' רבינו קרשקש בגיטין דף ט' ע"ב דכל שפיכה פסולה בכתיבת הגט דאין זה דרך כתיבה וז"ל "עדים שאין יודעים לכתוב מקרעין להם נייר חלק פרש"י וכו' אלא מקרעין להם את הנייר ממש ועושים בקרעיו כצורת אותיות והם משימים דיו על הקרעים והאות נעשית, וכתבו התוס' דדוקא דרך כתיבה אבל לא לשפוך דיו על הנייר שאין זו דרך כתיבה" הרי לן להדיא דשפיכה אינה בכלל כתיבה, ואף שלא מצינו כדבריו בשאר הראשונים, ואף בדברי התוס' דידן לא מצינו כן, אין מזה ראיה דלא נקטו כותיה, דאפשר דפשיטא להו דאופן מילוי הקרעים בדיו אינו בדרך שפיכה דשפיכה לאו כתיבה היא כמפורש בירושלמי, אלא בהכרח שהעדים ממלאים את הקרעים דיו בדרך כתיבה דהיינו בתנועת יד במכחול או בשאר כלי כתיבה לפי צורת האות, אלא שהקשו והלא כתב ראשונה היא דכיון שהוא ממלא את כל הקרע אין כתבו ניכר ואי אפשר לקיימו בחותמיו, אך מ"מ אפשר דכולי עלמא מודי דשפיכה לא הוי כתיבה.

ולפי"ז נראה דגם כתיבה זו בדפוס משי אין בה דין כתיבה דהרי אין כאן תנועת יד בצורת האותיות המאפיינת את מעשה הכתיבה, וכל ענינו דומה לשפיכה. (ואם בגט פסלו שפיכה ק"ו בכתיבת סת"ם, וכבר כתב בשו"ת רמ"ע מפאנו סי' צ"ג דאף דחקיקה כשרה בגט פסולה היא בס"ת דבעינן ביה יותר דרך כתיבה עי"ש).

ואף שלא מצינו דברים מפורשים לפסול אלא בדברי אחד הראשונים, רבינו קרשקש, כיון דאין כל סמך ששאר הראשונים חלקו עליו, פשוט דיש להחמיר בזה, ואף לו יהא זה ספק, דאטו נכתוב ס"ת תפילין ומזוזות שכשרותן מוטלת בספק ונכשל יום יום בחשש ברכה לבטלה וביטול מצוות יקרות ונשגבות שהן יסודות הדת.

ב

אמנם יודע אני מה שנחלקו גדולי עולם בדפוס אם כשר לס"ת או לא, עיין בזה בט"ז או"ח רפ"ד ס"ק ב' ויו"ד סימן רע"א סק"ח שהכשיר, אך גם בדפוס כתב המג"א בסי' ל"ב ס"ק נ"ז דאין להכשירו לכתחלה וכן נהגו לפסול, ורוב האחרונים פסלו את הדפוס מעיקר הדין עי"ש בפתחי תשובה ס"ק כ', ובשו"ת חות יאיר סוס"י קפ"ד כתב "דלא יעלה על הדעת שיהיו ס"ת כשרים בדפוס", עי"ש.

ולענ"ד פשוט דדפוס עדיף מהדפסת משי כיון דזה דרך כתיבה וכל הספרים נדפסים ומופצים על פני תבל ולכן מיחשב דרך כתיבה משא"כ בהדפסת משי שאמנם מקובל בהדפסת בדים אבל לא בספרים וכיון שאין דרך לכתוב כך ספרים אין זה דרך כתיבה כלל. ועוד דדפוס של ימיהם אינו דומה לשפיכה כלל דכל אות יש לו צורה בפני עצמה, ונטבל בדיו ועל ידו נדפסת האות וצורה זו דומה לכלי כתיבה וכעין חותמת היא ביד האדם דהוי כתיבה גמורה, וכך מבואר גם בתשובת הרמ"ע הנ"ל, משא"כ בדפוס משי דהוי כשפיכה ממש (ובדפוסי קדם היה בזה גם כח גברא משא"כ בזמנינו). אך באמת אין צורך ליכנס לזה, דכי יש מי שיכשיר ס"ת בדפוס בזמנינו, הלא למשתגע ייחשב.

ג

הנה באמת יש עוד לפקפק בהמצאה זו מהרבה טעמים נוספים, דהלא צריך לכתוב מתוך הכתב כמבואר במגילה י"ח ע"ב וביו"ד סי' רע"ד ס"ב, ובבית יוסף שם הביא דיש מן הראשונים שנקטו דאפילו בדיעבד פסול אם לא כתבו מתוך הכתב, ובהדפסת משי לא שייך כלל שיכתוב מתוך הכתב, ועוד דמבואר שם דצריך גם שיקרא בפיו כל תיבה לפני כתיבתה, וכבר האריכו בזה האחרונים לחלק בין ס"ת לתפילין ואכמ"ל.

אך לא הארכתי בכל הפקפוקים הללו כדי לא לתת פתחון פה למפלפלים להוסיף תלי תלים של סברות לכאן ולכאן, כיון שלדעתי עצם כשרותן של ספרים אלה מוטלת בספק גדול.

ומלבד טעמים אלה המושתתים על אדני ההלכה, חוששני שע"י המצאה זו יפרצו לגמרי גדרי הכשרות בסת"ם כאשר כל אחד יוכל לכתוב ולא יהיה צורך בהכנה ולימוד, וד"ל ברמיזא.

ומלבד טעמים אלה המושתתים על אדני ההלכה, חוששני שע"י המצאה זו יפרצו לגמרי גדרי הכשרות בסת"ם כאשר כל אחד יוכל לכתוב ולא יהיה צריך בהכנה ולימוד, וד"ל ברמיזא.

ע"כ לענ"ד יש לפסול ספרים אלה ולהשתדל בכל עוז לבל יפרצו גדרות עולם במצוות נשגבות אלה.

הכו"ח לכבוד התורה

אשר וייס

ב

בדין תיקון ס"ת ע"י תרסיס כימי

כבוד הרה"ח וכו' הי"ו

בורו פארק

נעימות בימינך נצח.

בדבר שאלתו בס"ת ישן שאותיותיו כהו וקיבלו גון אדמדם האם מותר להשתמש בתרסיס כימיקלי להחזיר עטרת האותיות ליושנן ולחדש את צבען השחור.

ראיתי בקובץ "קדושת ס"ת" שי"ל ע"י בית מדרשו של מרן הגר"ש ואזנר שליט"א שנחלקו בזה מרנן גדולי הדור, הגרשז"א זצ"ל שנטה להקל והגריש"א והגרש"ו יבלח"ט שנטו להחמיר, ואכתוב בזה את הנלענ"ד בכמה צדדים שלא הוארו ע"י הגאונים הנ"ל.

הנה תחילת שאלה זו במה שנחלקו האחרונים בס"ת שנכתב בדיו שחור כדינו ושוב כהו האותיות והאדימו אם כשר או לא, ויש בזה ג' דעות, לשי' האליהו רבא הפרי מגדים וקסת הסופר פסול ס"ת זה דצריך שיהיה שחור, לשי' החתם סופר שו"ת יו"ד סי' רנ"ו ושו"ת מים חיים סי' א' כיון דמתחלה שחור היה כשר, אף שעתה האדים, אך רק אם לא היה עומד לכך מתחלה מחמת ריעותא שבדיו, ולשי' שו"ת חסד לאברהם ח"א יו"ד סי' פ"ז אף אם היה עומד מתחלה לכך כשר כיון דמתחלה שחור היה בשעת כתיבתו.

הנה יש לעיין אם עצם התזת הספריי שעל ידו מחדשים האותיות נחשב ככתיבה או לאו, דאם הוי ככתיבה יש להתיר אפי' אם האותיות נפסלו לגמרי ע"י שינוי מראה דכתיבה מחודשת יש כאן, אבל אם אין כאן כתיבה חדשה אין להשתמש בתרסיס זה אלא א"כ הס"ת לא נפסל עדיין, ויש לפשוט ספק זה מן הירושלמי שבת פי"ב ה"ד וגיטין פ"ב ה"ג "וכתב ולא השופך" ונתבאר שם דמיירי בשופך דיו ע"ג כתב שנכתב במי מילין ואינו ניכר ובשבת חייב בכה"ג אך בגט לא מהני דהוי שפיכה ולא כתיבה עי"ש, ומבואר מדברי הירושלמי דאעפ"י שחייב על השפיכה משום מלאכת כותב בגט פסול, ולא נתבאר טעם החילוק בין שבת לגט, ובקרבן העדה כתב שם דבגט פסול משום דהוי כתב ע"ג כתב אך לכאורה זה תימה גדולה דכיון שאין הכתב התחתון ניכר כלל לולא הכתב העליון אין בזה כתב ע"ג כתב, דהלא אף בדיו ע"ג סיקרא הוי כתב כמבואר בגיטין י"ט ע"א וק"ו בכתב זה.

ואף שיש לדחות קושיא זו מדיו ע"ג סיקרא, דבאמת אמרו שם בגמ' דבגט לא סמכינן על זה בעדים שאינם יודעים לחתום, לכתוב להם בסיקרא והם יחתמו ע"ג בדיו, ד"משום שאנו מדמין נעשה מעשה" הרי דבאמת לא אמרינן בגט דדיו ע"ג סיקרא יחשב כתיבה, אך באמת נראה פשוט דכאשר הכתב התחתון אינו ניכר כלל הוי הכתב העליון כתב ואין כאן כעג"כ.

ובמנחת אשר לגיטין סי' כ"ד וסי' כ"ו ביארתי דנחלקו בזה רש"י והרמב"ם, דלרש"י בגיטין שם הוי דיו ע"ג סיקרא ספק כתיבה ואזלינן לחומרא לאסרו בשבת ולפוסלו בגט, אבל אין הבדל מהותי כלל בין גט לשבת בגדר הכתיבה, אבל לשי' הרמב"ם והרשב"א הוי כתיבה גמורה לחייבו חטאת בשבת ולגבי גט אינו כתיבה כלל ומחלקינן בגדר הכתיבה בין גט לשבת, אך מ"מ נראה דבדיו ע"ג מי מילין לכו"ע הוי כתב העליון כתב כמבואר.

ובפני משה סתם ולא פירש, ונראה לכאורה מפשטות לשון הירושלמי "וכתב ולא השופך" דהיינו משום דאין כאן מעשה כתיבה כלל אלא שפיכה בעלמא וצורת האותיות אינם נוצרים ע"י תנועת יד מסוימת כדרך הכותב, אלא משום דהדיו מתחבר עם מי העפצים ונקלט בו, ומשום כך אין כאן דין כתיבה כלל.

ונפ"מ בין שני הדרכים, בשופך בתנועת יד מסוימת ע"ג המי מילין, דאם פסול משום דהוי כעג"כ פסול אף בכה"ג אבל אם כל פסולו משום דאין כאן כתיבה נראה לכאורה דכשר כה"ג, דמה לן אם כותב בקולמוס או בעט, במכחול או בכל דבר אחר.

אך באמת אפשר דיש דרך שלישית לבאר למה פסולה כתיבה זו בגט, דכיון דכתב העליון בפני עצמו אינו ניכר כלל אלא בהצטרפו עם מי העפצים שנבלעו בקלף לפני כן אין הכתיבה העליונה כתב בפני עצמו, וממילא אין כאן כתיבה לגבי גט.

ולכל הדרכים הנ"ל צריך לומר דלגבי שבת שאני, דמלאכת מחשבת אסרה תורה וכיון דאתעביד מחשבתו חייב, וכמו שמצינו בכמה מקומות, וידועים דברי הר"ן בשבת ק"ד בשם הרשב"א דחק תוכות חייב בשבת, משום דנעשית מחשבתו, ומלאכת מחשבת אסרה תורה. (ומקור סברא זו בב"ק דף ס' דזורה ורוח מסייעתו חייב בשבת משום דמלאכת מחשבת אסרה תורה עי"ש).

אמנם באמת נראה דבני"ד לכו"ע אין ליחס שם כתיבה לספריי, כיון שבעצם שקוף הוא ונעדר צבע, וכל פעולתו ע"י תגובה כימית שגורמת לדיו שכהה להשחיר, ובכה"ג ודאי מסתבר שאין בזה דין כתיבה מחודשת אלא חידוש הכתב התחתון. וכעי"ז כתבתי במנחת אשר שם ליישב מה שכתב בפמ"ג לגבי חלב שלא נתבשל שנבלע בקלף, וכאשר שמים את הקלף ליד האש מובלטים האותיות, דאסור לעשות כן מדרבנן, ולכאורה קשה מהמבואר בירושלמי שם דאסור מה"ת להבליט אותיות בשבת והוי כדיו ע"ג סיקרא, דשם בירושלמי מיירי בכותב בדיו ע"ג מי מילין שזה הוי כתב גמור, משא"כ במפליט חלב בלוע ע"י חום האש, ומסתבר דגם בספריי הנ"ל אין כאן כתיבה חדשה אלא תיקון  האותיות הקיימות.

ב

אך אף אם נתברר שאין כאן כתיבה חדשה ע"י ספריי זה, אפשר דדי בחידוש צבע האותיות כדי להחזיר את הספר לכשרותו ואי"צ בזה כתיבה חדשה. ונראה דספק זה נפשט מסוגית הגמ' בגיטין י"ט ע"ב דהנה מבואר שם דאם כתב גט במי מילין ונתן לה את הגט לפני שנבלעו האותיות הוי מגורשת אלא דאם לא ראינו את הגט בשעה שנמסר לה חיישינן שמא בשעה שנתן לה את הגט כבר נבלעו האותיות ואינה מגורשת, עי"ש ברש"י והארכתי בסוגיא זו בחי' שם, והאבני נזר או"ח סי' רי"ג הקשה דכיון דכאשר נבלעו האותיות הגט פסול למה כשר הוא לפני שנבלעו, והלא הוי כתב שאינו מתקיים דפסול כמבואר שם במשנה י"ט ע"א, והוכיח מזה דלאחר שמבליטים שוב את הכתב ע"י מיא דנרא חוזר הגט להכשירו, ולכן הוי כתיבה המתקיימת עי"ש, ולשיטתו נראה דה"ה בני"ד, דמה אם נבלעו האותיות לגמרי מהני הפלטתן ע"י מיא דנרא להחזירן להכשירן ק"ו באותיות שהאדימו דמהני חידושן ע"י ספריי זה להחזירן לקדמות הכשירן.

אך סברת האבני נזר לאו דכו"ע הוא, ובשו"ת דברי יחזקאל סי' ד' אות י"א כתב גם הוא להקשות כנ"ל דהוי כתב שאינו מתקיים כיון דנבלע בקלף ופשוט לי' דלאחר שנפלט אינו כשר לגרש בו והוכיח מזה דבגט לא צריך כתיבה המתקיימת ודי במה שהוא ניכר בשעת כתיבתו לשעה מועטת ולשיטתו אין ראיה דמהני חידוש הכתב להחזירו להכשירו.

אמנם באמת נלענ"ד דאין העיקר בזה כסברת הדברי יחזקאל, אלא דבאמת בעינן בגט כתיבה המתקיימת, וכמו בשבת שצריך בו כתיבה המתקיימת, אלא דמטעם אחר יש לדון לענ"ד בראית האבני נזר, דלכאורה נראה דאין צריך להכשר הכתב שיהיה מתקיים ודי בכך שמציאות הכתב תהיה מתקיימת, וכיון שאפשר להבליט את האותיות ע"י מיא דנרא הוי מתקיים אף אם פסול יהיה לאחר פליטת האותיות, מ"מ מתקיים הוא במציאות ודי בכך שיהיה גט כשר לשעתו, ואין הכרח שיהיה הגט כשר לאחר שנפלט, ודו"ק בזה.

סוף דבר, אין ראיה גמורה לפשוט ספק זה, ואף שלפי נטיית לבי מסתבר להכשיר כיון שכתב זה לכתחלה כשר היה, ורבים מן הפוסקים הכשירום אפי' שהאדים, ומסתבר דכאשר הכתב חוזר לשחרותו בדרך כל שהוא דכשר הוא, מ"מ כיון שאין בזה הכרח, ובפרט שאין ברור לי מהות התגובה הכימית שגורמת להחזרת השחור לצבע הדיו, ראוי לענ"ד לא להשתמש בספריי זה אם אין הספר כשר כמות שהוא. (ובשעת הדחק כשאין ספר אחר יש מקום להקל בזה לענ"ד).

ביקרא דאורייתא

אשר וייס