שו"ת בדיני קדימה בצדקה

מרן הגאב"ד שליט"א
  • הדפסה

כי יהיה בך אביון מאחד אחיך באחד שעריך בארצך אשר ה' אלקיך נותן לך לא תאמץ את לבבך ולא תקפוץ את ידך מאחיך האביון (ט"ו ז')

ט"ו אב תשנ"ג

 

רב שלומים למע"כ ידי"נ

איש חי רב פעלים לתורה ולחסד

הרב ....

בדבר שאלתו בדיני קדימה בצדקה, מה סדר המוקדם והמאוחר בתורת החסד הנני להשיב בקצרה משום רוב טרדה.

בפתח הדברים נדגיש דלא סדר קדימה אחד יש בצדקה אלא ד' סדרים שונים. ונבאר, א' סדר קדימה בין גדרי הצדקה השונים, כגון פקו"נ, ת"ת, צדקה לעניים וכדו'. ב' קדימה בין האישים כגון ת"ח, קרובי משפחה, עניי עירך, וכדו'. ג' קדימה בין הצרכים השונים. מאכל, כסות וכדו'. ד' קדימה בין האופנים השונים במצות הצדקה וכמ"ש השו"ע ביו"ד סי' רמ"ט ס"ו שמונה מעלות בצדקה, וכ"ז ברור, ונבאר בקיצור את עיקרי ההלכות.

הנה המעלה העליונה במעלות הצדקה הוא החזקת התורה כמבואר בשו"ע יו"ד סי' רמ"ט סעיף ט"ז "יש מי שאומר שמצות ביהכ"נ עדיפא ממצות צדקה ומצות צדקה לנערים ללמוד תורה או לחולים עניים עדיף ממצות ביהכ"נ", הרי דמצות החזקת התורה גדולה מבנין ביהכ"נ שהיא גדולה מצדקה לעניים, ומקור הדין במהרי"ק שורש קכ"ח שהביא בשם התשבץ להוכיח מהירושלמי דבנין ביהכ"נ עדיף מצדקה לעניים "דחזיא תרעא דבי כנישתא דקבני א"ל כמה ממון השקיעו אבותי בבית זה א"ל אדרבה כמה נפשות שיקעו אבותיך במקום הזה וכי לית תמן בר איניש למילף באורייתא או חולים המוטלים באשפה", ומדלא אמרי סתם וכי לית תמן עניים משמע דבנין ביהכ"נ גדול מצדקה לעניים והחזקת ת"ת גדולה מבנין ביהכ"נ עי"ש. והנה הגר"א בביאורו פקפק בראיה זו מדברי הירושלמי דבנין ביהכ"נ עדיף מצדקה וגם בחקרי לב יו"ד ח"ג סי' קי"ד חלק על המהרי"ק בזה דאפשר דעדיף מיניה פריך וכי לית תמן בר איניש למילף אורייתא אך באמת גם צדקה לעניים קודם לבנין ביהכ"נ. (ועיין ירושלמי נזיר כ"ג ע"א "כאיניש דאית ליה תרי טעמא ומתיב חד מנהון" הרי דזה דרך הירושלמי, ודו"ק).

אך אף לשיטתם ברור דת"ת עדיף מצדקה לעניים ולית מאן דפליג עלה, ואף דמשמע מלשון שו"ת הר"ן סי' א' דלא ברירא ליה הנחה זו דכתב לגבי מי שנדר ליתן ולנדור לחברת צדקה לחולים ואח"כ רוצה ליתן לת"ת "מי הודיעו מתן שכרן של מצוות שתהא מצות צדקה גדולה מת"ת" ומשמע דאין זה פשוט בעיניו דת"ת גדול מצדקה לענים ובכלל מה שאמרו "אין אתה יודע מתן שכרן של מצוות" הוא, מ"מ כיון דפשוט לדעת המהרי"ק דת"ת גדול מצדקה לעניים וכך הביא בשו"ע, אין לפקפק בהלכתא פסיקתא מכח לשון הר"ן.

אמנם לכאורה יש לעיין בדין קדימה בין ת"ת לצדקה לחולים עניים איזה מהן קודם, דבדברי הירושלמי שהביא מהרי"ק מבואר דת"ת וצדקה לחולי עניים שניהם קודמין לבנין ביהכ"נ וכ"ה בשו"ע וא"כ יש לעיין אם יש דין קדימה לת"ת או לחולים.

ומה שיש לעיין ביסוד מעליותא דצדקה לחולי עניים ומאי שנא משאר עניים ומכל נצרך ללחם לאכול ובגד ללבוש, ויש להבין בשתי דרכים, א' דחולה נחשב נצרך טפי ועני ביותר ממי שחסר פרנסתו דכל אשר לאדם יתן בעד נפשו ומשו"ה יש להקדים עני החולה כמו שיש להקדים החסר כל לעני החסר מעט והחסר לחם לאכול קודם לחסר בגד ללבוש כמבואר בסי' רנ"א ס"ז. ב' מלבד מצות הצדקה שיש בכל צרכי העני ומחסורו אשר יחסר לו, יש עוד מצוה בריפוי החולה ובכלל מצות השבת אבידה הוא כמבואר בסנהדרין ע"ג ע"א דילפינן מ"והשבותו לו" השבת גופו (ולכאורה נראה דאין זה בהשבת נפשו ממות בלבד כדמשמע קצת ברש"י שם שכתב "כגון בטובע בנהר" אלא אף בריפוי החולה שאין בו סכנה ובב"ק פ"א ע"ב כתב רש"י כגון בטועה בדרך דחייב להעלותו לדרך הנכונה ועיין נדרים מ"א ע"ב דכל ריפוי חולה מצוה היא ובר"ן שם דאין לך השבת אבידה גדולה מזו ועיין לקמן סימן ל"ז), ומשו"ה יש להקדים חולה עני דיש בו שתי מצוות גמילות חסדים והשבת אבידה לעני בעלמא.

והנה אם כל מעליותא דחולה עני אינו אלא משום דנחשב עני ביותר מסתבר דת"ת קודם לו, דאף דנתחדשה הלכה שהחולה קודם לבנין ביהכ"נ מסתבר דת"ת קודם לו כיון דמ"מ אין כאן אלא מצות צדקה לעני ומצות החזקת ת"ת קודם לצדקה לעניים, אבל אם קדימה דחולה עני הוא משום דיש בו גם מצות מסוימת של ריפוי החולה אפשר שהיא קודמת אף לת"ת כיון דיש בה תרתי, אמנם אם יתן מכספו לעניים לומדי תורה מסתבר שזה קודם לחולים עניים כיון שיש גם בזה תרתי צדקה לעניים והחזקת התורה.

אמנם נראה עיקר דהחזקת התורה קודמת לחולה עני, דאין משמע מדברי הירושלמי והמהרי"ק והשו"ע דמיירי דוקא בצדקה לריפוי החולים אלא בסיפוק צרכי החולים ובהקלת סבלם ומסתבר דאין זה בכלל השבת גופו אלא הוי ככל ביקור חולים שהוא ענף דגמילות חסדים כמבואר ברמב"ם ריש פי"ד מאבל ומסתבר דת"ת עדיף מיניה דת"ת כנגד כולם שנינו במשנה הרי דת"ת גדולה מביקור חולים, וראיתי שכ"כ בחכמת אדם כלל קמ"ה סעיף ז' דהחזקת התורה קודמת לחולה עני, עי"ש. אך עדיין אפשר דריפוי החולה העני קודם לת"ת, אך באמת נראה דבמקום דאין כאן פקו"נ ת"ת קודם, דאפילו בהצלת נפשות נחלקו הדרישה והט"ז כמבואר בסי' רנ"א בט"ז סק"ו עי"ש).

ובכל עיקר דין זה דחולה עני קודם לבנין ביהכ"נ שהביא המהרי"ק מן הירושלמי, באמת בגירסתנו בירושלמי אין לזה רמז דהמהרי"ק העתיק לשון הירושלמי "וכי לית תמן בר איניש דבעי למילף באורייתא או חולים המוטלים באשפה" וכתב שכן הוא בירושלמי זרעים, ולא ידעתי איה מקום כבודו של ירושלמי זה, דלפי מיעוט ידיעתי מצינו עובדא זו בב' מקומות בירושלמי, בשקלים פ"ה ה"ד ובסוף מס' פאה ובשתי המקומות איתא רק "וכי לית תמן ברי איניש למילף באורייתא" ולא מוזכר חולים, ואפשר דיש בעוד מקום בירושלמי כלשון המהרי"ק או שהיתה לפניו גירסא אחרת.

והנה פשוט דפיקוח נפש קודם לכל דבר ואף לת"ת וכמבואר בסי' רנ"א סי"ד "יכולים לשנות אפילו מתלמוד תורה לצורך שלשים פשיטים להגמון בכל שנה לפי שהוא הצלת נפשות שאם לא יתפשרו עמו יש כמה עניים שאין להם ליתן ויכום ויפשיטום ערומים" וכבר תמה שם הט"ז בסק"ו על הפרישה שכתב דאין ליקח מקופת ת"ת להצלת נפשות משום שבמגילה ט"ז ע"ב אמרו גדול ת"ת יותר מהצלת נפשות, והט"ז כתב דפשוט דהצלת נפשות דוחה ת"ת עי"ש, וע"ע בסי' רנ"ב ס"א דפדיון שבויים קודם לכל דבר משום שיש בו פקו"נ, הרי לן דאף חשש וספק פקו"נ קודם לכל דבר. (ועיין מנחת אשר בראשית סי' ל"ח אות ז' דחייב אדם להוציא כל ממונו בשביל פקו"נ).

ב

ואחרי שנתבאר דת"ת קודם לחולים עניים וחולים עניים קודמין לבנין ביהכ"נ ובנין ביהכ"נ קודם לעניים דעלמא, נדון קצת בדיני קדימה במצות צדקה לעניים גופא.

הנה מבואר בסימן רמ"ט סעיף ט"ו "גבאי צדקה שיש בידם מעות צדקה ישיאו בהם בתולות עניות שאין צדקה גדולה מזו" ולכאורה קשה מהמבואר בסעיף ט"ז דת"ת או בנין ביהכ"נ קודמין לעניים, אך באמת לק"מ דכונת המחבר בסעיף ט"ו הוא דהגדולה מכל מצוות הצדקה דהיינו צדקה לעניים הוא להשיא בתולה ענייה אבל החזקת ת"ת או צרכי חולה ובנין ביהכ"נ באמת קודמין אפילו ליתומה עניה, וכך נראה מסידור ההלכות בשו"ע דקודם מבאר המחבר את דיני המוקדם והמאוחר ואת המעלות בצדקה לעניים מסעיף ו' עד סעיף ט"ו ושוב כותב בסעיף ט"ז די"א דבנין בהכ"נ קודם לצדקה, ומשמע שהוא קודם לכל מעלות הצדקה שנתבארו מקודם ואף מנישואי יתומה וזה נראה ברור.

ג

והנה בסעיף ו' איתא "שמונה מעלות יש בצדקה זו למעלה מזו, המעלה הגדולה שאין למעלה ממנה המחזיק ביד ישראל המך ונותן לו מתנה או הלואה וכדו' כדי לחזק ידו שלא יצטרך לבריות ולא ישאל וע"ז נאמר והחזקת בו", וצ"ב לכאורה במש"כ המחבר דזו המעלה הגדולה שאין למעלה הימנה והלא בסעיף ט"ו כתב בנישואי עניה אין צדקה גדולה מזו, ואין נראה לומר דבאמת גדול התומך ביד המך מהמשיא יתומה ומש"כ השו"ע דהצדקה הגדולה הוא נישואי יתומה עניה היינו משום דהתומך ביד המך אינו בכלל צדקה כיון שאינו עני עדיין, וגדול הוא מכל הצדקות, ולכאורה יש סמך לפירוש זה בדברי הפרישה שם אות ז' שכתב ליישב לשון הטור דהנותן בסתר אין טוב ממנו דמש"כ מקודם דהמעלה הגדולה ביותר הוא התומך ביד המך אין זה בכלל צדקה, דבאמת נראה פשוט דאין כונת הפרישה אלא לדקדוק לשוני בלבד ובא ליישב דמש"כ הטור דאין טוב ממתן בסתר אינו כולל את התומך ביד המך, אבל פשוט דאין מעלת התומך ביד המך גדולה ממשיא עניה דיתומה עניה קודמת לעני בעלמא.

ונראה ברור בביאור דברי השו"ע, דבסעיף ו' הכונה למעלות באופן נתינת הצדקה ולא למעלות ומדרגות בסוג הצדקה ומהות המקבלה ובזה כתב דהמעלה הגדולה שאין למעלה ממנה הוא המקדים ליתן לישראל המך לפני שיצטרך לבריות, אבל בסעיף ט"ו מתייחס השו"ע למעלות במהות הצדקה וכמדוקדק מלשונו דהמשיא בתולה עניה אין צדקה גדולה ממנו, ומתוך כך נראה דנישואי יתומה עניה קודם לתמיכה ביד ישראל המך, ודו"ק בזה.

אמנם הש"ך שם ס"ק י"א הביא בשם מהר"ם אלשקר דאפשר דרק יתומה עניה קודמת לשאר עניים אבל אם יש לה אב דינה ככל עני (ועפי"ד נקטתי בכל לשוני יתומה), וצ"ע אם יש לה אב אך אין בידו להשיאה ולדאוג לצרכיה דלכאורה דינה כיתומה בחיי האב וצ"ע בזה. (ועיין בסי' רנ"א ובע"ש שם ס"י בענין יתום ויתומה מי קודם ואכמ"ל).

והנה ידעתי וגם שמעתי דבת רבים המהססים מלתרום למוסדות התורה וישיבות וכוללים באמרם, מי יודע כמה כסף מופרש לענינים שאין בהם קשר חיוני ומיידי עם עצם לימוד התורה, אך רע עלי טענה זו, דודאי מי שבידו ליתן לת"ח שהוא יודע ומכיר בו שכל כולו קודש לה' אין מעלה גדולה מזו אך עצת היצר היא להמנע או להקל ראש מכל המצוה בתואנה זו אלא יש לסמוך אחזקת כשרות דישראל, וכי בנתינת כסף לגמ"ח נדע לעולם שהכסף ילך לצורך מזון ומחיה והלא אף בנישואי הבנים יש הרבה ענינים שאפשר בלעדיהם, ומ"מ מצוה גדולה ונשגבה היא ליתן ולחזור וליתן גם לת"ת וגם לגמ"ח וכל דבר מצוה ואשריהם ישראל שהם נתבעין ונותנין.

ד

אמנם אף שנתבארו דיני הקדימה הנ"ל, לענ"ד ברור ופשוט דאף דהמעלה הגדולה ביותר היא ליתן לצורך ת"ת אין זה אלא כשיש לפניו שתי המצוות ואין מעותיו מספיקין אלא או לעניים או לת"ת אבל המפריש כל מעותיו להחזקת התורה בלבד ואינו נותן דבר לעניים עושה שלא כהוגן דאטו יבטל לגמרי מצות צדקה משום מצות החזקת התורה וכי מצוה אחת דוחה חברתה והלא מצות הצדקה בפשטותה צדקה לעניים הוא, ובפרט במעות מעשר דלדעת הרמ"א בסי' רמ"ט אין לעשות בה שום מצוה אלא צדקה לעניים בלבד ואף לדעת הדרישה דיכול לעשות בה גם מצוה אחרת וכ"כ הט"ז שם סק"א ובפ"ת שם הביא מהחת"ס דהכל תלוי בדעת האדם בשעת הנהגת ההפרשה, אך מ"מ לדעת הרמ"א חייב ליתנה לעניים וא"כ פשוט דעל כל אדם לקיים גם מצות צדקה כפשטותה דהיינו ליתן צדקה לעניים ולגמילות חסדים ואינו יוצא יד"ח בחיזוק מוסדות התורה בלבד, אלא אחוז בזה וגם מזה אל תנח ידך.

ובסימן רנ"א מבוארים דיני הקדימה בין עני לעני דקרוב קודם לרחוק ות"ח קודם לע"ה ועניי עירך קודמין לעניי עיר אחרת ונחלקו האחרונים בת"ח מעיר אחרת או ע"ה מעניי עירו מי קודם, הפת"ש בסי' רנ"א סק"ג הביא משמש צדקה שעניי עירו קודמין לת"ח וכ"כ בערוך השלחן שם אך בשו"ת דברי חיים ח"ג חו"מ סי' ס"ח כתב שת"ח קודם עי"ש.

והנה עוד מבואר שם דמאכל לפני כסות וכיוצ"ב יש להקדים את העני ביותר למי שאינו עני כ"כ, וגם בזה יש ספיקות רבים, כגון קרוב שאין לו כסות ורחוק המחוסר לחם מי קודם, ולגבי ת"ח כבר כתב הרמ"א דכסות דת"ח קודם למאכל ע"ה, אך כבר כתבו הפוסקים דאין דין ת"ח בזה"ז לגבי הלכות צדקה

ה

והנה אף שנתנו הפוסקים דיני קדימה בצדקה יש להתבונן במצב המציאות לפי המקום והזמן, דהנה ברור לענ"ד דאף שאמרו חז"ל עניי עירך קודמין אין זה אלא בימיהם שבני העיר הם שדאגו לעניי עירם ואין זולתם מי שידאג להם, אבל בזמנינו בעידן התחבורה והתקשורת ההמונית אם עני נוסע ברחבי העולם לאסוף תרומות או אם ועדות רבנים וגופי צדקה אוספים למענו בפרסום גדול החוצה גבולות ומרחקים שוב אין הוא בכלל עניי עירך.

ועוד נסתפקתי בכל גדרי הקדימה בצדקה אם חובה הן כדיני קדימה בברכות, ודיני הקדימה בהצלה דסוף מסכת הוריות, או שמא אין כאן אלא מעלה בעלמא ומצוה מן המובחר, ולכאורה נראה דמותר לו לאדם ליתן משלו לכל צדקה שיחפוץ ואין חיוב גמור בסדר הקדימה אלא מעלה ומדת חסידות, וכיון שאין כאן חיוב גמור ומאידך יש ספיקות רבים בדיני הקדימה נראה דמן הראוי בפועל לנהוג בדרך הממוצע "אחוז בזה וגם מזה אל תנח ידך", ויפריש מקצת כספי הצדקה שלו לת"ת, מקצת לעניים, וכדו' שאר עניני הצדקה והחסד.

ולענ"ד נראה דבזה"ז יש להדר במיוחד במעלה העליונה שכתב המחבר בסי' רמ"ט ס"ו להחזיק ידי המך ולהעמידו על רגליו כדי שלא יצטרך לבריות, דהלא בשאר המעלות יש לפקפק בזמנינו בכמה ספיקות כנ"ל במצוה זו יש להדר במשנה תוקף בזמנינו, דכל אדם שאפשר לחלצו ממעגל העוני יש בזה הצלה גדולה.

ומתוך כל הנ"ל נתבאר סדר הקדימה כלהלן:

א.      כל דבר שיש בו פקו"נ כגון חושיב"ס או שאר פקו"נ כמבואר בסי' רנ"א סעיף י"ד וכן פדיון שבויים שדינו כפקו"נ כמבואר בסי' רנ"ב, וזה קודם לכל דבר ומותר אפילו לשנות מצדקה אחרת לצורך פקו"נ ופדיון שבוים והן קודמין אפילו לת"ת כמבואר שם בט"ז ס"ק ו'.

ב.      החזקת ת"ת, וזה כולל כל הנצרך לתת כגון ביהמ"ד וספרים וכדו' כמבואר בפשטות המהרי"ק והשו"ע וכך כתב החכמ"א שם.

ג.        חולים עניים, ולכאורה משמע דלא רק לצורך ריפוי אלא אף לצורך סיעוד וכדו' כנ"ל.

ד.      בנין ביהכ"נ, אך הגר"א ועוד אחרונים פקפקו בקדימה זו כנ"ל.

ה.      נישואי יתום ויתומה, ואפשר דבזמנינו שהוצאות הנישואין עצומות ואין ביד האדם לשאת בהם לבדו הוי כל הכנסת כלה בכלל זה.

ו.        שאר עניי ישראל לפי סדר הקדימה בסי' רמ"ט וסי' רנ"א.

כתבתי את הנלענ"ד לפום רהיטא וברכתי למע"כ שיראה סימן ברכה במעשיו הגדולים בכלל ובפרט ויה"ר שנזכה במהרה להגשמת דברי הנביא "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה".

ידידו המוקירו

הדו"ש באה"ר

אשר וייס