שנים מקרא ואחד תרגום

מרן הגאב"ד שליט"א

 

כבר כתבו דורשי רשומות ובעלי הרמז דבפסוק זה נרמז החיוב להשלים פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום, כ"כ בבעל הטורים ובלבוש סימן רפ"ה.

 

"אמר רב הונא ב"ר יהודה אמר ר' אמי לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור שנים מקרא ואחד תרגום, ואפילו עטרות ודיבון שכל המשלים פרשיותיו עם הצבור מאריכין לו ימיו ושנותיו" (ברכות ח' ע"א).

 

"אע"פ שאדם שומע כל התורה כולה כל שבת בצבור חייב לקרות לעצמו בכל שבוע פרשת אותו שבוע שנים מקרא ואחד תרגום אפילו עטרות ודיבון"     (שו"ע רפ"ה סעיף א' ומקורו ברמב"ם פי"ג מתפלה הכ"ה).


הנה לא פירשו חז"ל מה שורש מצוה זו ומה טעמה, ופשוט שאין כאן אלא מצוה דרבנן, ואף שמלשון הגמ' היה אפשר לומר דאין כאן אלא עצה טובה ומעלה בעלמא, מלשון הרמב"ם והשו"ע מבואר דיש בזה חיוב גמור, וא"כ צ"ב למה תיקנו חיוב זה.

ומצינו בזה שתי דרכים בתרומת הדשן סימן  כ"ג  דהנה  נשאל  התה"ד  אם גם

 בקריאה של ימים טובים צריך להשלים פרשיותיו, וכתב שזה תלוי בכל עיקר טעם הלכה זו, דלדעת תרומת הדשן ענינו דכשם שתיקנו שהציבור ישלים לקרוא את כל התורה כולה אחת לשנה בקריאת התורה, כך תיקנו גם לכל יחיד ויחיד, והוא שאמרו לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור (וכך פירש בדברי הרמב"ם בפי"ג מתפלה הלכה כ"ה עי"ש), אך בשם רבינו חננאל כתב דשורש הלכה זו להכין את עצמו להבין את קריאת התורה.

וא"כ לדרך הראשונה אין מצוה זו נוהגת ביו"ט דהלא פרשיות אלה נקראות על ידו כל פרשה בעתה ובזמנה, אבל לשיטת ר"ח מסתבר דגם ביו"ט נאמרה הלכה זו. ועוד כתב התה"ד נפ"מ בין שתי דרכים אלה, במי שלא השלים פרשה אחת בזמנה, האם צריך להשלים אח"כ, דהמרדכי הביא מרבינו שמחה דצריך להשלים לפני סוף השנה וכ"כ בשמו בהגהות מיימוניות הלכות תפלה שם, אך אין זה אלא לפי טעמו של התרה"ד דהלכה זו תוקנה כדי שכל אחד יקרא את כל התורה אחת לשנה, אבל אם כל ענינה כהכנה לקריה"ת, הרי עבר זמנו בטל קרבנו, עי"ש.

ודרך שלישית מצינו בהגהות מיימוניות בפי"ג מתפלה אות ש' בשם הראב"ן ולשיטתו לא נאמרה הלכה זו אלא לאדם הדר בכפר שאין בו עשרה ואין בו קריאת התורה, ותיקנו לו להשלים פרשיותיו בשעה שהציבור קורין בתורה, דכשם שהמתפלל ביחידות בביתו ראוי לו לכוון לשעה שהציבור מתפללים, כך מי שאינו משתתף בקריאת התורה ראוי לו להשלים פרשיותיו עם הצבור, ועוד ביאר הראב"ן לפי דרכו למה תיקנו שנים מקרא תרגום, (ולכאורה אין לזה פשר לפי שתי הדרכים שבתרומת הדשן), דשנים מקרא הם כנגד שני הקוראים ואחד בס"ת (ולכאורה כונתו למי שקורא ומי שעומד ליד הס"ת) ותרגום כנגד המתרגם בבית הכנסת, עי"ש.

אמנם הרמב"ם והשו"ע באו לאפוקי משיטה זו, ולכן הדגישו דאעפ"י ששומע אדם את הקריאה בכל שבת בציבור חייב לקרות בעצמו, עי"ש וז"פ.

וראיתי בפרי מגדים סימן רפ"ה משבצות ס"ק ב' שהביא בשם מטה משה ששנים מקרא ואחד תרגום הם כנגד ג' פעמים שמשה מסר התורה לעמו ישראל, א' בסיני, ב' באהל מועד, ג' משנה תורה באר היטב וזה התרגום שהוא כנגד באר היטב, עי"ש.

הרי לן טעם נוסף למה שתיקנו קריאה משולשת דשנים מקרא ואחד תרגום.

ודרך נוספת בכל עיקר תקנה זו חידש הגרא"מ מפינסק בהגהותיו לברכות שם, דכשם ששליח ציבור מצווה לסדר תפילתו בלחש לפני חזרת הש"ץ, כך צריך כל אחד להשלים את הפרשה שמא יקראו לו לעלות לתורה ויצטרך לקרוא בתורה כפי שנהגו מקדם ולכן חייבו כל אחד ואחד להשלים פרשיותיו עם הציבור, והרי מבואר בסימן קל"ט סעיף א' (ומקורו בתנחומא) דמי שנקרא לעלות לתורה לא יעלה אא"כ העביר הפרשה פעמים ושלש בינו לבין עצמו, ולכן תיקנו שנים מקרא ואחד תרגום כנגד מה שאמרו שצריך לעבור על הפרשה פעמיים ושלש.

ובדרכו כתב פירוש נפלא בדקדוק לשון חז"ל "לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הצבור...שכל המשלים פרשיותיו עם הצבור מאריכין לו ימיו ושנותיו", ולשון זה שכל המשלים משמע שיש כאן נתינת טעם לכל עיקר התקנה ולכאורה אין לדברים פשר דמה נתינת טעם יש בזה, אלא נראה לפי המבואר בסוף ברכות שלשה דברים מקצרין ימיו של אדם ואחד מהם מי שקראוהו לעלות לתורה ואינו עולה, וזה שאמרו שלכן תיקנו שישלים אדם פרשיותיו כדי שיוכל לעלות לתורה ולא יתקצרו ימיו בכך שלא יעלה, דפח"ח ונאים הדברים למי שאמרן.

 

ב


הנה יש לעיין בגדר שנים מקרא ואחד תרגום, האם גדרו שצריך לעבור על הפרשה ג' פעמים אלא שהפעם השלישית יקרא תרגום ולא מקרא, או שמא לא נצטוינו אלא לעבור פעמיים, אלא שנצטוינו עוד לקרוא את התרגום כדי להבין ולהשכיל את אשר אנו קוראים.

ולכאורה שאלה זו תלויה בטעמי תקנה זו, דלשיטת הראב"ן דהדברים מכוונים כנגד שני הקוראים והמתרגם שבבית הכנסת לכאורה עיקר התקנה לקרוא פעמיים, אך לשיטת המטה משה שכנגד ג' פעמים שמשה מסר תורה לעם צריך לקרוא ג' פעמים, אך מכיון שאין כל אלה אלא דברי רמז אין הכרח שגדר ההלכה תלוי בטעמים הנ"ל.

ונראה לכאורה דנחלקו הפוסקים בשני דרכים אלה ויש בהן נפ"מ להלכתא רבתא, ונבאר.

א. כתב השו"ע שם בסעיף א' "שנים מקרא ואחד תרגום אפילו עטרות ודיבון", ומצינו ב' פירושים בכונתם אפילו עטרות ודיבון, כתבו הט"ז בסק"א והמג"א בסק"ב דאפילו עטרות ודיבון שאין בהם תרגום צריך לחזור ולקרוא וכן נמי לגבי ראובן ושמעון ושאר השמות שאין להם תרגום. אך הט"ז הביא בשם י"מ שאין הכונה אלא לעטרות ודיבון שיש בהם תרגום ירושלמי וקמ"ל דצריך לקרוא בהם את התרגום ירושלמי, משא"כ בראובן ושמעון שאין בהם תרגום כלל באמת לא צריך לקרוא אותם פעם שלישית עי"ש. וכבר מצינו שתי שיטות אלה בתלמידי רבינו יונה בברכות שם וז"ל "יש מפרשים דנקט זה הפסוק מפני שאין לו תרגום וקאמר שאפילו הפסוקים שאין להם תרגום צריך לקרוא אותם שלשה פעמים וזה אינו נראה שהרי מצינו הרבה פסוקים אחרים שאין להם תרגום כגון פסוקים של ברכת כהנים ואחרים והרבה ולמה לא הזכירם וע"כ נראה דמשום הכי נקט האי קרא לאשמעינן דאפלו עטרות ודיבון שיאן לו תרגום אונקלוס אלא תרגום ירושלמי שזהו מכללתא ומלבשתא צריך לומר אותו התרגום שיש לו והפסוקים שאין להם לא תרגום אונקלוס ולא תרגום ירושלמי אפשר שדי שיאמר אותם שתי פעמים ואפשר שצריך לומר אותם שלש פעמים" וכ"ה שם ברא"ש סימן ח' עי"ש.

ושתי שיטות אלה תלויות לכאורה בשאלה הנ"ל, דאם צריך לקרוא ג' פעמים פשוט דצריך לקרוא אף מלים אלה שאין בהם תרגום, אך אם אין התרגום בא אלא לבאר והבנת הכתוב מסתבר כשיטת הי"א דאין צריך לומר ראובן ושמעון, ודו"ק.

ב. כתב המגן אברהם סק"ד בשם סדר היום "מי שאין בידו תרגום יקרא ב' פעמים מקרא ואח"כ כשיהיה לו תרגום יקרא", ולכאורה משמע שאם אין לו תרגום קורא ב' פעמים בלבד, אך לא כך כתב בערוך השלחן סעיף י"ב, אלא דמיירי במי שיודע בודאות שיגיע לו תרגום אח"כ אבל אם אפשר שלא יוכל לקרוא את התרגום אח"כ, יקרא ג' פעמים מקרא אך מלשון המשנ"ב בס"ק ו' משמע שלא כדבריו שכתב "ואח"כ כשיזדמן לו תרגום יקרא", ומשמע דלא מיירי ביושב ומצפה אלא שבמקרה נזדמן לו תרגום אח"כ, וכך משמע מפשטות לשון המג"א.

וגם שאלה זו תלויה בחקירה הנ"ל, דאם צריך לקרוא ג' פעמים מסתבר כדברי הערוך השלחן דאם אין לו תרגום מדוע יקרא מקרא, אבל אם אין קריאת התרגום אלא לתוספת הבנה מסתבר כדמשמע מלשון המשנ"ב דלעולם אינו מצווה לקרוא ג"פ מקרא.

אך לפי"ז יש סתירה בהלכה הפסוקה, דמחד קי"ל לגבי עטרות ודיבון שצריך לקרוא ללא תרגום ומאידך קי"ל דאם אין לו תרגום לא יקרא אלא פעמיים מקרא, ומשו"כ נראה דאף אם צריך ב' קריאות מ"מ כך תיקנו מעיקרא דהקריאה השלישית בתרגום היא ולא במקרא, ומשו"כ כאשר אין לו תרגום פטור הוא, ואין טעם לקרוא מקרא בשלישית, ודו"ק.

ג. הנה נחלקו הפוסקים באופן קריאת שמו"ת, אם יקרא כל פסוק ופסוק שנים מקרא ואחד תרגום, או שמא אינו קורא תרגום אלא כשהוא משלים פרשה מסויימת וענין מסוים, ויש דעות לכאן ולכאן וכמבואר במשנ"ב ס"ק ב' עי"ש.

ולכאורה נראה דגם מחלוקת זו תלוי בשאלתנו הנ"ל, דאם כל קריאת התרגום אינה קריאה בפני עצמה אלא לפרש את המקרא ודאי מסתבר לקרוא את התרגום עם כל פסוק ופסוק אבל אם קריאה שלישית היא, מסתבר להשלים פרשה או ענין ושוב לקרותו בתרגומו, ודו"ק כי קצרתי משום פשוטן של דברים.