שתהיו עמלים בתורה

מרן הגאב"ד שליט"א
  • הדפסה

 

"אם בחקותי תלכו" פרש"י: שתהיו עמלים בתורה.

"אימתי היא חייכם, בזמן שאתם יגעים בה" (ירושלמי שביעית ב: פאה ג. שבת י"א. וכתובות נ"א.).

ידענו שהתורה היא תמצית חיינו וממנה שואבים כולנו, הפרט והכלל, כח ועוז ותעצומות נפשנו, רוח אפינו היא תורתנו הקדושה והחביבה, הלא מקרא מלא דבר הכתוב "כי היא חייכם ואורך ימיכם". אך בלמדנו את דברי הירושלמי, נרתעים אנו לאחור, תנאי יש בדבר, לא בקל יונק אדם חיות מן התורה, אימתי היא חיים בזמן שאתם יגעים בה!

כל הלומד תורה מקיים מצוה ומתקדש על ידה, אפילו לא קרא אלא פסוק אחד שחרית ופסוק אחד ערבית קיים 'לא ימוש ספר התורה הזה מפיך והגית בו יומם ולילה" (מנחות צ"ט ע"ב), אך לא כל הלומד תורה, חי בה וחי ממנה, זכות זו שמורה רק לעמלי תורה.

ברצותנו לחיות בתורה שומה עלינו לחקור ולהבין מהי יגיעת התורה ועמלה, ומי הם עמליה בטהרה כדי שיהיה חלקנו עמהם.

והנה שנינו בשבת (פ"ח ע"ב) "ד"ת יש בהם כדי להמית ולהחיות היינו דאמר רבא למיימינים בה סמא דחיי למשמאילים בה סמא דמותא" וכתב שם רש"י בנועם לשונו "למיימינין בה, עסוקים בכל כחם, וטרודים לדעת סודה", ונראה דרש"י האיר בזה את עינינו להבין שתי פנים בעמל התורה, האחת, עמל הגוף - עסוקים בכל כחם, כל כחם ממש, על האדם ליגע גופו לנדוד שינה מעיניו ותנומה מעפעפיו ולהמית עצמו באהלה של תורה. השניה, עמל השכל, לחפשנה ככסף ולבקשנה כמטמונים להיות טרוד לדעת סודה של תורה, ואז יבין יראת ה' ודעת אלקים ימצא.

והנה הר"ן בנדרים דף ח' ע"א כתב דמקור המצוה והחיוב על האדם להקדיש את כל כחו לתלמוד תורה הוא הפסוק "ושננתם לבניך" שחז"ל פירשוהו "שיהיו ד"ת מחודדים בפיך", וא"כ מן הראוי לבדוק גם ביאור מאמרם זה. וגם במאמר זה האיר אדונינו הגדול רש"י וכתב "חזור עליהם, ובדוק לעומקן", הרי לן שני אופנים שונים ודרכים שונות לקיים מצוה זו ד"ושננתם", ולבי אומר לי דשני יסודות אלה שבדברי רש"י בקידושין מכוונים כנגד שני היסודות שכתב במסכת שבת, חזור עליהן כנגד עסוקים בכל כחם, שהרי עבודת החזרה עמל היא, בדרך השינון והחזרה אין הלומד משתעשע בנועם הסברא ועדנת העיון אלא משבר הוא את כל גופו ומשחיר את תוארו בעבודת עבודה ועבודת משא וקובץ על יד ירבה.

ומה שכתב רש"י "ובדוק לעומקן" מכוון כנגד "טרודים לדעת סודה" כי רק כאשר באמת ילון בתוך העמק בעומקה של הלכה יכול להיות טרוד לדעת סודה.

ונראה עוד ראיה שדוקא לימוד החזרה היא עיקר גדר עמל התורה, שהרי איתא בתוספתא (פרה פ"ד הלכה ד') "שהיה ר' יהושע אומר השונה ואינו עמל כאיש שזורע ואינו קוצר" ועמל זה לא ידענו מהי, כשהוא אומר (סנהדרין צ"ט ע"א) הלומד תורה ואינו חוזר עליה כזורע ואינו קוצר" והלא פשוט שלא באו אמוראי הגמרא לחלוק על התנאים שבתוספתא אלא לבאר ולפרש דבריהם, וע"כ דהעמל שעליו אמרו בתוספתא "השונה ואינו עמל" הוא החזרה שעליה אמרו בגמרא הלומד ואינו חוזר כזורע ואינו קוצר. (ואפשר עוד שדברי חז"ל משלימים זא"ז ואין בהם מחלוקת, דלא יגיע האדם לכתרה של תורה אלא בעבודה כפולה ומכופלת, בעיון ובחזרה, וכונת התוספתא לעמל העיון וכונת הגמרא לעמל החזרה, כמבואר).

שהרי הלימוד העיוני נועם הנשמות ועדן הנפשות הוא, השכל מתענג ומתעדן בנועם התורה ואין שמחה כהתרת הספיקות, אבל עבודת החזרה קושי יש בו שאין השכל מתרונן בשינון הידוע, עמל יש בו, יגיעה מפרכת היא, אך זו דרכה של תורה, וזולתה לא יגיע אל המטרה הנכספת "שיהיו דברי תורה מחודדים בפיך".

"כי היא חייכם ואורך ימיכם"