מלאכת מחשבת (תשס"ח)

מרן הגאב"ד שליט"א

וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת, וּבַחֲרֹשֶׁת עֵץ; לַעֲשׂוֹת, בְּכָל-מְלֶאכֶת מַחֲשָׁבֶת.(ל"ה ל"ג).

הנה ידוע דילפינן מלאכות שבת ממלאכות המשכן, ומלבד עצם מנין המלאכות ומהותן דהיינו ל"ט מלאכות שהיו במשכן שהן הן מלאכות שבת, ילפינן עוד ממלאכת המשכן דאין האדם חייב במלאכות שבת אלא במלאכת מחשבת כעין מלאכות המשכן כמבואר בכמה מקומות בש"ס.

 

ושיגרת ההבנה בגדר זה דמלאכת מחשבת הוא דבעינן שיתכוון האדם למלאכה בעשותו אותה, דאם אינו מתכוין לה פטור, דמלאכת מחשבת הוי לשון מחשבה וכונה.

אך נראה דאין פירוש זה מספיק בביאור גדר מלאכת מחשבת שהוא ענין רחב מאוד, ומצינו גדר זה בשלשה תחומים שונים, א'. באופן עשיית המלאכה על מנת להתחייב, דכאשר אין המלאכה מלאכת מחשבת פטור עליה. ב'. יש דמלאכת מחשבת גורמת חיוב אף במה שמסתבר היה לפטור, ומתחייב משום דהוי מלאכת מחשבת, ג'. מצינו עוד דמלאכת מחשבת קובעת איזה הן מלאכות שבת ואיזה אינם בכללם, ונבאר דבר דבור על אופנו.

יסוד הדבר, דמלאכת מחשבת אין ענינו כונה ומחשבה, אלא עיקר פירוש מלאכת מחשבת הוא מלאכת אומנות, וכדמתרגם אונקלוס (שמות ל"ה ל"ג) "עיבידת אומנין" וכ"ה בתרגום יונתן בן עוזיאל ובתרגום ירושלמי וכך פירש רש"י בביצה י"ג ע"ב, וכך פירש אונקלוס בכל פרשיות תרומה ותצוה "מעשה חשב - עובד אמן". וביאור הדבר דמלאכת מחשבת הוי מלאכת אומנות וחשיבות ולא מלאכת הדיוט בעלמא, ובפירוש זה מתבארים הרבה סוגיות בש"ס וראשונים. דהנה מצינו י"ד דינים דילפינן ממלאכת מחשבת שבהם פטור במלאכות שבת ורק בארבעה מהם יש חסרון בכונת האדם ושלימות רצונו, [ומלבד הני י"ד דינים דילפינן לפוטרן ממלאכת מחשבת, מצינו עוד בט' מקומות דמלאכת מחשבת הוי סיבה לחיוב ולא רק לפטור], ונפרטם.

א. דבר שאין מתכוין פטור בשבת משום דלא הוי מלאכת מחשבת, ואפילו לר' יהודה דסבר דדשא"מ חייב בכל התורה, מ"מ בשבת פטור משום דלא הוי מלאכת מחשבת, כך כתבו התוס' בשבת מ"א ע"ב וביומא ל"ד ע"ב.

ב. מלאכה שאינה צריכה לגופה פטורה בשבת משום דלא הוי מלאכת מחשבת כמ"ש התוס' בשבת ע"ה ע"א, (אך בתוס' שם ביומא משמע דאין פטור משאצל"ג משום מלאכת מחשבת, ובתוס' בסנהדרין דף כ"ו ע"א משמע דאף בשביעית יש פטור מלאכת שאי"צ לגופה, ויש להאריך בדבריהם ואכ"מ).

ג. מתעסק פטור בשבת משום דלא הוי מלאכת מחשבת כמבואר בכריתות י"ט ע"ב ובסנהדרין ס"ב ע"ב.

ד. היכא דלא איתעבידא מחשבתו כגון בנתכוין לזרוק לצד זה וזרק לצד אחר או נתכוין לזרוק ארבע וזרק שמונה פטור משום דלא הוי מלאכת מחשבת כמבואר בשבת צ"ז ע"ב, ובתוס' שם ע"ב ע"ב ביארו דפטור משום מלאכת מחשבת, ועוד מצינו באור זרוע (ח"א גיטין סי' תשט"ו) דאם התכוין לכתוב אותיות בזיוני פטור אם כתב ללא זיון כיון דלא אתעבידא מחשבתו עי"ש, וכ"כ הרשב"א שבת ק"ה ע"א, ועיין באבני נזר או"ח סי' ר"ב דפטור משום דאין זה מ"מ וכבר כתבו כן התוס' בשבת ע"ב (ועי"ש דלשי' התוס' זה פטור מתעסק בשבת וברש"י פי' שם בענין אחר).

כל אלו הם פטורי שבת משום חסרון בשלימות כונת האדם או משום שלא נתקיימה מחשבתו, אך מלבד אלו מצינו בעוד שמונה דברים שפטור בשבת משום דלא הוי מלאכת מחשבת.

ה. מקלקל פטור משום דלא הוי מלאכת מחשבת כמבואר בחגיגה י' ע"ב, ומה שכתב הקרית ספר בפ"א משבת דמקלקל לא הוי מלאכת מחשבת משום דמסתמא אין לו כונה גמורה, דחוק לכאורה, דמה ענין קלקול אצל כונה, ואטו החופר גומא לצורך עפרה בבית דהוי מקלקל כמבואר בדף ע"ג ע"ב אינו מתכוין, אלא נראה דעצם הקלקול הוא חסרון במלאכת מחשבת כמו שיתבאר לקמן.

ו. פטור כלאחר יד בשבת הוי משום דלא הוי מלאכת מחשבת, כ"כ הבית שמואל והחלקת מחוקק באבן העזר סי' קכ"ג, וביארו בזה מה שכתב הרמ"א  שם ס"א דלכתחילה יכתוב בימין ולגבי שבת הכותב בשמאל פטור, עי"ש. ובאו"ח סימן ל"ב ס"ה כתב המחבר דתפילין שנכתבו בשמאל פסולים אם אפשר למצוא כתובים בימין ועי"ש בבהגר"א דשאני שבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה עי"ש. ועיין באגלי טל בפתיחה אות ג' והארכתי בזה במנחת אשר לשבת סי' ע"ה).

ז. מלאכה שאינה מתקיימת דפטור עליה כמבואר בשבת ק"ב ע"ב (והראשונים נחלקו בביאור דברי המשנה שם במלאכה המתקיימת), כתב שו"ת אבני נזר או"ח סימן ר"ט דפטור משום דלא הוי מלאכת מחשבת.

ח. העושה מלאכה בשבת בפחות מכשיעור כתב הרשב"ם בב"ב נ"ה ע"ב דלא הוי מלאכת מחשבת, ובמנחת אשר שבת סי' ס"ז דנתי שיש מקור לדבריו בזבחים מ"ז ע"א, (ועי"ש מה שכתבתי לפי דבריו בענין חצי שיעור בשבת), ועיין בתוספות הרא"ש בשבת ע"ו ע"ב דאף דאכילה ע"י הדחק הוי אכילה, לענין שבת בעינן שיעור אכילה חשובה דמלאכת מחשבת בעינן.

ט. בשבת צ"ג ע"ב מבואר דהמוציא אוכלין פחות מכשיעור בכלי, פטור אף על הכלי, משום דהכלי טפל לאוכלין, וקשה לכאורה למה יפטר המוציא דבר טפל הא מ"מ הוציא כלי ונתכוין להוציאה ומהי"ת לפוטרו משום דהכלי טפל לדבר אחר, ונראה דגם זה אינו בכלל מלאכת מחשבת דהוצאת הטפל אינה הוצאה חשובה, וכך מפורש בקרית ספר פי"ח מהלכות שבת (ועיין מנח"א לשבת סי' מ"ב אות ג'), ועיין עוד שבת י"א ע"ב בר"ח דאצולי טינוף פטור לפי ההו"א משום דאין זה מלאכת מחשבת עי"ש.

י. בשבת דף ע"ד ע"א מבואר דמותר לברור לאלתר (אוכל מתוך פסולת ביד), וביאור היתר זה כתב הרשב"א בתשובה והביאו הבית יוסף בסי' שכ"א דכיון דהוי דרך אכילה מותר וכן לענין טוחן דלא אסרה תורה לאכול מאכלו בחתיכות קטנות או גדולות, ונראה דכל שהוא דרך אכילה לא הוי מלאכת מחשבת וכך מבואר בדברי הרבינו חננאל בשבת ע"ד ע"ב "דלאו מלאכת מחשבת היא דלא קא מכוון במלאכה אלא לאכילה בלבד", הרי דגם היתר זה דבורר לאלתר ילפינן ממלאכת מחשבת. ובפמ"ג בסי' שי"ט במש"ז ס"ק א' כתב עוד דאם בירר ע"מ לאכול לאלתר ואח"כ נמלך והניח ללאחר זמן אינו חייב דמלאכת מחשבת אסרה תורה, ואף דבמציאות הדברים נמצא שבירר להניח כיון דבשעת הברירה היה דעתו לאכול לאלתר אין זה מלאכת מחשבת, דלפי מחשבתו וכונתו לא היה בזה מלאכת אומנות ועיין מש"כ בזה בשעה"צ ריש סי' שי"ט, ובשו"ת רב פעלים חלק א' סימן כ"ג.

י"א. לגבי כתב ע"ג כתב, כתבו הרמב"ן והריטב"א בתי' אחד בגיטין י"ט ע"א דראוי היה להתחייב כיון שהכתב העליון מוחק את התחתון ומעתה הוא נקרא רק מחמת העליון, אך פטור משום דלא הוי מלאכת מחשבת כיון שבלא"ה היה נקרא, עי"ש.

י"ב. בשבת דף ע"ו ע"א נסתפקו בגמ' במוציא עצה כמלא פי פרה והמח' אם אכילה ע"י הדחק הוי אכילה והקשו התוס' מהמבואר בב"ק (י"ט עמ' א') דאכילה ע"י הדחק הוי אכילה ותי' דאע"פ דאין זה משונה לגבי קרן מ"מ אין זה חשוב לגבי שבת ובתוס' רא"ש שם ביאר דשאני שבת דמ"מ אסרה תורה.

י"ג. והנה מצאנו שנחלקו בשבת (צ"ז ע"א) ובגיטין (ע"ט ע"א) בקלוטה כמי שהונחה דמי או לא וכתב הריטב"א בגיטין דאף אם בגיטין כהונחה דמי לגבי שבת אין זה מלאכת מחשבת.

י"ד. בשו"ת חידושי הרי"ם סימן ג' כתב לחדש דמלאכת קטן בשבת לא הוי מלאכת מחשבת, כיון שאין לו דעת ומחשבה, וכתב בזה ליישב מנהג שהיה נפוץ בפולין לטלטל ע"י קטנים לצורך מצוה. (כבר הערתי במק"א דהחידושי הרי"מ כתב כן רק לגבי מלאכת הוצאה, אך באמרי בינה שבת סימן ז' כתב כן בשמו לגבי כל ל"ט מלאכות, ועיין בזה לעיל סימן ל"ה ואכמ"ל).

הרי לן י"ד הלכות שונות שבכולם פטור משום דלא הוי מלאכת מחשבת.

וצריך ביאור, איך ילפינן גדרים שונים ומשונים בתכלית זמ"ז ככל הני דינים הנ"ל מקרא דמלאכת מחשבת, אלא נראה כמבואר לעיל דמלאכת מחשבת הוי מלאכת אומנות, דהיינו מלאכה שעושה אדם בדרך אומנות וחשיבות, וקבעו חז"ל בעומק בינתם דיש כמה וכמה מאפיינים של מלאכת מחשבת, דבעינן שיעשה את המלאכה בכונה שלימה, וגם שתהיה בעצם מלאכה חשובה, ובכל הני אופנים דלעיל אין זה "עיבידת אומנין", וממילא לא הוי מלאכת מחשבת.

 

ב

מלאכת מחשבת כגורם חיוב

 

והנה מצינו בתשעה מקורות דבמה דאיתעבידת מחשבתו הוא מתחייב אף שלא היה ראוי לחייב על מעשה זה במקום אחר, ובכה"ג הוי מלאכת מחשבת גורם חיוב ולא גורם פטור.

א: הנה כבר ביארתי במנחת אשר לשבת סי' נ"ו את שיטת רש"י בב"ק ס' ע"א לגבי הזורה ורוח מסייעתו דחייב בשבת משום דמלאכת מחשבת אסרה תורה אף דבניזקין פטור בכה"ג, דיסוד הדבר הוא דכיון דנעשית מחשבתו חייב הוא בשבת אף שבעצם המעשה אינו אלא גורם, וכך מבואר גם בדברי הר"ח בשבת ק"כ ע"ב "דכיון דמשוי אורחא אפילו לרוח מצויה ללבות ומחשב לכן אסור בשבת דהיינו מלאכת מחשבת", הרי דעצם מה שנעשית מחשבתו היא סיבה מחייבת אף דהוי גורם, ולגבי נזיקין אינו חייב בכה"ג.

ב: הבאתי שם את דברי הראשונים הנ"ל כיסוד לשיטת האבן העוזר בסי' שכ"ח והחת"ס בהגהות בסימן רנ"ב דברחיים דמים יש איסור תורה דטחינה, ושלא כשיטת המג"א בסי' רנ"ב שכתב דאינו אסור אלא מדרבנן עי"ש, ובאמת מסתבר כדבריהם דמה בין המשתמש בכח הרוח למשתמש בכח המים הזורמים, זה וזה מנצלים כח טבעי לעשות מלאכתם. ולהשיג מבוקשם עכ"פ מבואר דמלאכת מחשבת הוי גם גורם חיוב, וע"כ דחז"ל פירשו גדר מלאכת מחשבת דכיון דנעשית מחשבתו חייב. וביסוד הדברים נראה דכיון דמ"מ היינו מלאכת האומן, כך דרכו של אומן לנצל את כוחות הטבע האדירים לעשות מלאכתו על ידם, ומשו"כ חייב הוא.

ג: בשבת דף ק"ד נחלקו הרשב"א והר"ן אם חייב בשבת על כתיבה בחק תוכות, והר"ן כתב דאף דלא הוי כתיבה לענין גט בשבת חייב דמ"מ נעשית מחשבתו ומלאכת מחשבת אסרה התורה עי"ש.

ד: עוד מצינו דמלאכת מחשבת הוי סיבה לחייב, בחולין ח' ע"א בתוס' שביארו דאף דמותר לשחוט בסכין של עבודה זרה דהפסידו מרובה על הנאתו, מ"מ בשבת הוי מתקן במה שהוציאו מידי אבמ"ה, דאף תיקון פורתא חשיב לגבי מלאכת שבת כיון דנעשית מחשבתו ומלאכת מחשבת אסרה תורה.

ה: ועיין עוד בקרית ספר פ"ז משבת דזומר וצריך לעצים חייב רק במתכוין להצמיח דמלאכת מחשבת אסרה תורה, ועיין במה שכתבנו בביאור דבריו ודברי הר"ן בחידושיו בשבת ק"ג במנחת אשר לשבת סימן ס"א, הרי דגם בזה מצינו דמלאכת מחשבת הוי סיבה לחיוב ולא רק לפטור.

ו: עוד מצינו מלאכת מחשבת כגורם חיוב בעבודה זרה ל"ח ע"א, דלגבי בישול עכו"ם אמרינן דאם הגוי מכוין לבשולי מנא אין איסור והקשו התוס' משבת ע"ז ע"ב דבכה"ג בשבת חייב וכתבו דבשבת החמירו, ובמאירי כתב דבשבת חייב דמ"מ הוי מלאכת מחשבת, עי"ש.

ז: ויעויין עוד ברמב"ן שבת ד' ע"ב בביאור גדר מחשבתו משויה ליה מקום ד' טפחים לחייב על עקירה והנחה, דיסודו במה שמקום זה חשוב לענין דבר אחר שהוא מתכוין לעשות בו מלבד עצם ההנחה, כגון אכל רק והשתין וכדו', ומיגו דמקום זה חשוב לאותו ענין הוי נמי כדע"ד לענין ההנחה והוי מלאכת מחשבת, ומשמע מדבריו דמשום מלאכת מחשבת אסרה תורה מהני החשבתו להחשיב את המקום כאילו יש בו דע"ד עי"ש היטב.

ח: ועיין עוד בט"ז סימן שי"ח סק"ו דאף אם לגבי הלכות אחרות אין בישול אחר אפייה או צלי, בשבת חייב דמלאכת מחשבת אסרה תורה, ומ"מ נעשית מחשבתו בתיקון המאכל, עי"ש.

ט: ובשבת צ"א ע"א כתב הרשב"א, דאף דמבואר במנחות נ"ד ע"א דפחות מכזית שתפח אין דינו ככזית, מ"מ בשבת הוי פחות מכגרוגרת שתפח כגרוגרת כיון שבעיני בנ"א חשוב הוא ונראה כגרוגרת, וכ"כ הריטב"א שם והוסיף דבשבת אזלא תורה בתר מה דחשיב בעיני בנ"א, ואפשר דגם זה מיוסד על גדר מלאכת מחשבת (ועיין מש"כ בזה במנח"א לשבת סימן ע"ג). ועיין בחזו"א עוקצין ס' ג' אות ח' שכתב דלגבי שיעור שבת כשתפחה או צמקה לעולם אזלינן בתר השתא דתלוי בשיעור חשיבות בעיני בנ"א, משא"כ לגבי שאר שיעורי תורה דקיי"ל במנחות שם דאם יכול לשלקן ולהחזירן לכמות שהיו משערינן בכמות שהיו, ונראה בטעם הדבר דבשבת בעינן מלאכת מחשבת, ולפיכך תלוי השיעור בחשיבותו בעיני בנ"א שלא כשאר שיעור תורה ודו"ק בזה.

ומוכח לכאורה מכל זה דמלבד מה דמלאכת מחשבת הוי מלאכת אומנות, מתפרש גדר זה אף לענין המחשבה, דמלאכת שבת תלויה במחשבת האדם, וכמו דפטור כשלא נעשית מחשבתו כמו"כ הוי מה דנעשית מחשבתו גורם חיוב.

אך באמת נראה דגם יסוד זה דבשבת חייב בכל ענין שנעשית מחשבתו אף שעצם המעשה אינו מעשה גמור, נובע מעיקר גדר מלאכת מחשבת שהיא מלאכת אומנות, דעיקר מלאכת האומן הוא בכשרון מחשבתו ולא בעצם מלאכת ידיו, ולפיכך חייב בנעשית מחשבתו ודו"ק.

והיוצא מכ"ז דמן הכתוב "מלאכת מחשבת" הוציאו חז"ל והפוסקים כ"ג דינים שונים י"ד לפטור וט' לחיוב, ויסוד הכל דמלאכת מחשבת מלאכת אומנות היא ומלאכת האומן מתאפיין בכל הני תנאים, ודו"ק בכ"ז היטב. (אמנם אף שגדר יסודי זה נראה ברור מכל הנ"ל, מלשון רש"י בסנהדרין ס"ב ע"ב "מלאכת מחשבת שחשב לעשות זאת" משמע דיש משמעות מסויימת אף של מחשבה בגדר מלאכת מחשבת).

 

ג

מ"מ בקביעת מה הן מלאכות שבת

 

ולפי יסוד זה דמלאכת מחשבת הוי דין בעצם המלאכה ולא רק בכונת האדם, דצריך מלאכת אומנות, פשוט להבין מה שמצינו דילפינן ממלאכת מחשבת לא רק דינים וגדרים במלאכות, אלא כל גדר ושם "מלאכה" בשבת מוגדר ע"י מלאכת מחשבת, כמבואר בביצה י"ג ע"ב דהעמדת ערימה ופיקוס לא הוי מלאכה בשבת דלא הוי מלאכת מחשבת ועי"ש בר"ח בביאור הדבר, וכן מצינו בתורת כהנים פרשת אחרי מות פרק ז' דקניבת ירק והדחת כלים והצעת המטה לא הוי מלאכה דאינם מלאכת מחשבת ודו"ק בזה.

ומאידך מצינו בשו"ת הרשב"א ח"ד סימן ע"ד דאסור לשאת ביצי תולעי משי בבית השחי משום דהוי מלאכת מחשבת דע"י החום הטבעי בוקעים התולעים, (והביאו הבית יוסף בסימן ש"ח ובשו"ע סעיף מ"ו) ובמשנ"ב שם ס"ק קנ"ט פירש באמת הוי דשא"מ אלא כיון דהוי פסי"ר הוי מלאכת מחשבת, וזה תימה גדולה דלהדיא כתב שם דנהגו לשאתם באצילי ידיו כדי שיתפתחו וא"כ לא הוי כלל דשא"מ, וע"כ כוונת הרשב"א בעצם המלאכה הוי מ"מ, וצ"ע . ולא פירש איזה מלאכה יש כאן, ומשמע לכאורה מלשונו דאף שאין כאן מלאכה מסויימת, מ"מ אסור מה"ת כיון דהוי מלאכת מחשבת.

ויש לסברה זו מקור בדברי הירושלמי (שבת מ"ד ע"א) "ר' יוחנן ור"ש בן לקיש עבדין הווי בהדא פרקא תלת שנין ופלוג אפקון מיניה ל"ט תולדות על כל חדא וחדא מן דאשכחון סמכון, הא דלא אשכחון מסמיך ליה בדיניה משום מכה בפטיש" הרי דכל דהוי מ"מ ואינו דומה לשאר ל"ח מלאכות הוי בכלל מכה בפטיש, דקבעו מה חשוב להיות מלאכה ורק אח"כ הסמיכוה לאב וכל שלא מצאו לו אב עשוהו מכב"פ, והדברים חידוש עצום ועדיין צריכים ליבון והארכתי בגוף דברי הרשב"א במק"א.

הרי לן דמלבד מה שנתחדש באופן עשיית המלאכות לחיוב ולפטור מדין מלאכת מחשבת, קבעו חז"ל על סמך הגדרה זו, מה ראוי להיות בכלל מלאכת שבת ומה לא, וגם בזה מצינו קולא וחומרא כמבואר, ודוק בכ"ז.

ובדברינו יובן ג"כ מש"כ בשיט"מ ריש מסכת ב"ק בשם מהר"י כץ ליישב מה דבעינן לילפותא לחייב אתולדות בשבת ובניזקין לא צריך קרא, דהו"א שבשבת פטור אתולדות משום דאיתקש למלאכת המשכן, ובאבנ"ז או"ח קל"א נ"ג תמה דכי עדיף מה דילפינן במשכן ממה דכתיב להדיא בנזיקין דיש בו תולדות מסברא, ואפשר כונתו דהו"א דילפינן ממשכן דצריך מלאכת מחשבת ותולדות לא הוי מלאכת מחשבת.

(ומתוך כל זה יש לדחות את דברי הגר"ח (בפ"א מהלכות שבת) שכתב דפטור דשא"מ בשבת אינו כשחסר לו רצון וכונה אלא כשחסר לו ידיעה ומחשבה, דזה כל גדר מלאכת מחשבת, כדחזינן דמתעסק פטור משום דלא הוי מ"מ, אך לפי המבואר הרי דמלאכת מחשבת יש בה פטור לדינים שונים שאינם דומים זל"ז, ופשוט לפי"ז דמלאכת מחשבת פוטרת חסרון כונה ורצון וגם חסרון בידיעה כמו מתעסק וז"פ).

 

 

›" אל הכפורת היו פני הכרובים

"ויעש שני כרבים זהב מקשה עשה אתם משני קצות הכפרת כרוב אחד מקצה מזה וכרוב אחד מקצה מזה מן הכפרת עשה את הכרבים משני קצותיו ויהיו הכרבים פרשי כנפים למעלה סככים בכנפיהם על הכפרת ופניהם איש אל אחיו אל הכפרת היו פני הכרבים" (ל"ז ז' - ח' - ט').

"ושני כרובים בדמות מלאכים שנקראו כרובים ובדמות ילדים קטנים להורות שאם הרב דומה למלאך ה' צבאות והוא נקי מן החטא כתינוק בן שנה אז יבקשו תורה מפיהו וצריך להיות נקי מאלהים ואדם כי לצאת ידי שמים היו הכרובים פורשים כנפים למעלה ולצאת ידי הבריות היו פניהם איש אל אחיו המורה גם אל השלום הניתן לאוהבי התורה והיו יחדיו תואמים בשלום ורעות אל הכפורת יהיו פני הכרובים שכל מגמת פניהם יהיה אל התורה שבארון לא כאותן אשר המה חכמים בעיניהם ודורשים לכבוד עצמם ולא לכבוד התורה ונועדתי לך שמה כי אין להקב"ה בעולמו כ"א ד' אמות של הלכה ובמקום שהשלום מצוי כי שאם אין לומדין לקנטר ומשום היה הקול נכנס אל אהל מועד כמו שפרש"י לפי שהארון נושא לכל הכלים המקודשים ועל ידו יחול השפע האלהי על כולם וכבר מצינו שהיה הארון נושא את נושאיו והוא כדמות רמז למחזיקים בידי לומדי התורה נראין נשואות והם נושאות מן לומדי התורה" (כלי יקר כ"ה י').

הכרובים מקומם על הכפרת שעל ארון העדות ובו לוחות הברית, במקום המקודש ביותר שאין דומה לו בקדושתו, קודש הקדשים שאפילו מלאכי השרת אינם רשאים להכנס אליו (כמבואר בירושלמי יומא ז' ע"ב וסוכה כ"א ע"ב) שם מקומם של שני הכרובים! ודמות הכרובים כמלאך ה' צבאות, וכתינוק בן יומו! (כמבואר בסוכה ה' ע"ב ובב"ב צ"ט ע"א)

ללמדך שעל ישראל להיות גבוהים ונשגבים כמלאכי מרום, ונקיים וטהורים כתינוק בן יומו שלא טעם טעם חטא, ורק כך תורה יבקשו מפיו שהרי על הכפרת שעל הארון שוכנים הכרובים, לשמור את דרך עץ החיים (ועיין בראשית ג' כ"ד "וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים ואת להט החרב המתהפכת לשמור את דרך עץ החיים ובאבן עזרא שם כתב די"א גם שם דהוי כפני נערים).

ועוד זאת למדנו מן הכרובים, כפל עבודת האדם בעולמו וסוד שלימתו פרשי כנפיים למעלה לרמז שצריך לשעבד לבו אל אביו שבשמים, וכהא דמס' ראש השנה (כ"ט ע"א):

"והיה כאשר ירים משה ידו וגב ר ישראל וכאשר יניח ידו וגבר עמלק וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה אלא לומר לך כל זמן שהיו ישראל מסתכלים כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים היו מתגברים ואם לאו היו נופלין כיוצא בדבר אתה אומר עשה לך שרף ושים אותו על נס והיה כל הנשוך וראה אותו וחי וכי נחש ממית או נחש מחיה אלא בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים היו מתרפאים ואם לאו היו נמוקים"

ומאידך היו פניהם איש אל אחיו, לרמז למצוות שבין אדם לחבירו שבלעדיהם אין האדם קרב אל הקודש ונוגע באפס קצהו, הלא ידוע מה שכתב אדוננו הרמב"ן (שמות כ' י"ב - י"ד) על סוד שני לוחות הברית שלוח אחד היה במצות שבין האדם למקום והלוח השני במצוות שבין אדם לחבירו, ועיין ברש"י פרשת עקב (דברים ט' י') דלחת חסר כתיב ללמדך ששניהם שוות, שני הלוחות זה שעליו חקוקים (באש שחורה ע"ג אש לבנה) "אנכי ולא יהיה לך" וזה שעליו חקוקים "לא תגנב ולא תענה" שווים היו, כי שניהם כאחד, שלימות האדם המה, וזה בלא זה אין בהם חפץ. (וכבר ידוע בשם הגר"י סלנטר שמשה רבינו בראותו את העגל חשב לשבור רק את הלוח האחד שבו כתובים אנכי ולא יהיה לך אבל הלוח השני שעליו כתובים מצוות שבין אדם לחבירו חשב ליתן לבני ישראל כי מה ענין חטא העגל למצוות אלה, ואמר לו הקב"ה שכל התורה מקשה אחת ושני לוחות כאחד כרוכים ירדו מן השמים ולא ניתן לחלקם ולהפרידן זה מזה עי"ש ודפח"ח).

וכשם שמצינו בכרובים פרשי כנפיים למעלה... ופניהם איש אל אחיו, כך מצינו בברכת כהנים שצריך בה נישאת כפים... ופניהם כנגד פני העם, ולבי אומר לי שענין אחד הוא, שהרי כדי להאציל ברכת ה' על עמו ישראל, צריך את שלימות העבודה. נשיאת כפים... שישעבדו לבם אל אביהם שבשמים, ופניהם לפני העם, פניהם איש אל אחיו... לברך את עמו ישראל באהבה.




 

תגיות: